אתמול התקיימה ישיבת קבינט המלחמה עם משפחות החטופים והנעדרים. זה היה היום הכי קשה ונורא מאז ה-7 באוקטובר. אבל אנחנו נצא ממנו חזקים יותר.
יכריע את המערכה? הפתרון שיכול לנטרל את האיום החות'י
בארה"ב מעריכים: "התמרון בעזה יסתיים עד ינואר"
על מה שאמרו חברי הקבינט, בעצם, אין ממש מה להרחיב. הם באו לשמוע אותנו - את הכאב של מי שממתינים 60 יום בנשימה עצורה, את הפחד שהילדים שלנו, האבות שלנו, הסבים והסבתות שלנו, בני ובנות הדודים שלנו יישארו מאחור - ומעל הכל את העדויות של מי שממש רק בשבוע שעבר היו שם, בעזה. נשים אמיצות, עם עצמה שאין דרך לתאר במילים, עמדו בפני חברי הקבינט ותיארו לפרטי פרטים את מה שראו העיניים שלהן.
צריך לקרוא לדברים בשמם - חמאס מבצע פשעי מלחמה. לא רק ב-7 באוקטובר, כשרצח את דודה שלי כנרת גת ועוד יותר מ-1,000 ישראלים, אלא ממש עכשיו, ברגעים אלה: עינויים, התעללות, תקיפה מינית של נשים וגברים. זה קורה עכשיו, קילומטרים ספורים מאיתנו - ארגון טרור רצחני מבצע את מה ששיר סיגל היטיבה להגדיר בדיון אתמול בכנסת: שואה.
בשבועות האחרונים נשמעים קולות של כמה אנשים שהחליטו משום מה לתקוף דווקא אותנו, את משפחות החטופים. אנשים שאומרים ״תשתקו, אל תדברו על זה. אל תפעילו לחץ. אתם רק מעלים את המחיר״.
גם באושוויץ העולם שתק.
גם אז היו מי שאמרו לשתוק.
אנחנו לא נשתוק.
אנחנו נרעיד עולמות, ונאמר את האמת, ונציג אותה בפני כל מי שמוכן וגם מי שלא מוכן לשמוע. מאיר וצ׳רנה-רבקה איווניר, סבא וסבתא רבא שלי, נרצחו בשואה. סבתא שלי הפכה ליתומה ושישה מיליון יהודים נרצחו כשישראל עוד לא הייתה קיימת. היום יש מדינה, ויש ממשלה, ובמשמרת שלה השואה הזאת מתחוללת.
אני לא מאמין שמדינת ישראל תיתן לשואה הזאת להמשיך להתחולל.
בפגישה אתמול שרי הקבינט נראו מיואשים. אמרו שעשו כל מה שיכולים, ושחמאס הוא זה שייקבע. שאי אפשר להחזיר את כל החטופים כרגע - ושאלה החיים.
אבל אנחנו לא נקבל את זה. כי אנחנו ראינו איך מתוך הייאוש הנורא של החודשים האחרונים, בכל זאת הצלחנו לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי, ולהחזיר עשרות חטופות וחטופים. אשתו של בן דוד שלי, ירדן רומן, חזרה הביתה אל הבת שלה גפן. אביגיל חזרה אל דודה שלה אלה, ואל הסבות והסבים שלא ידעו אם היא חיה או מתה. זה לא נס חנוכה - זה מעשה שעשו בני אדם: מיליוני אזרחים שקמו ואמרו ״לא ניתן לאסון הזה להמשיך להתחולל. אנחנו נחזיר אותם הביתה״.
עם ישראל החזיר את ירדן הביתה - והוא יחזיר גם את גיסתה, בת דודה שלי, כרמל גת, ואת כל החטופות והחטופים.
אני מאמין בממשלה, בראש הממשלה ובקבינט. אלה האנשים שנמצאים בתפקיד עכשיו, אין אחרים. אני מאמין שהם יכולים להעביר לעולם את המסר שמשפחות החטופים חיות בכל יום: זאת לא מלחמה בין ישראלים לפלסטינים. גם לא בין יהודים למוסלמים. זה מאבק בין ארגון טרור רצחני שלקח בשבי שני מיליון פלסטינים ו-10 מיליון ישראלים, ומוכן להשמיד כל אדם - מוסלמי, יהודי או נוצרי - לבין אומה חפצת חיים, שמוכנה להציל חיי אדם בכל מחיר. שמקיימת את הפסוק ״כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו״.
האפלה של אתמול הציבה בפנינו ברירה חד משמעית - להיות בצד של החיים, או בצד של המוות. אנחנו בוחרים בצד של החיים. האור בעיניים של גפן, שזכתה לחבק את אמא ירדן בשבוע שעבר, הוא אור חיים חזק ובוהק שמניס כל אפלת מוות. לכן אני יודע שאנחנו ננצח. את הציניות, את הפילוג, את הייאוש הממית - אנחנו ננצח, למען החיים - ונחזיר אותם הביתה. את כולם.