מדו"חות המודיעין עולה כי מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר הוכנה במשך מספר שנים, בסיוע ובהכוונה פעילה של איראן. עיתוי הפיגוע נבע ככל הנראה גם מההתקדמות המהירה בתהליך הנורמליזציה, בהובלת ארצות הברית, בין ישראל לסעודיה. נורמליזציה כזו עלולה לערער את מטרות חמאס והמשטר האיראני, שהבינו כי הסכם נורמליזציה יסכל את מאמצי הדה-לגיטימציה שלהם ואת שאיפתם הסופית להשמיד את ישראל. בשלב זה, נראה כי מזימתם הצליחה באופן חלקי. תהליך הנורמליזציה נעצר בחריקה וגוברים סימני המתיחות בקרב המדינות הערביות החתומות על "הסכמי אברהם" (איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו) העלולים להביא לקריסת ההסכמים או להידרדרותם ל"שלום קר", כמו בין ישראל לבין שתיים משותפותיה האחרות לשלום - מצרים וירדן.
האם זה יספיק כדי להחיות את מאמצי הנורמליזציה? כנראה שלא. ישנם מהלכים אפשריים נוספים, הדומים בחלקם לאלו שנקטה ארה"ב זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה. מהלכים אלו יכללו השקת תוכנית לטיפול בצרכים האזרחיים של עזה, בדומה לתוכנית מרשל שחילצה בזמנו את מערב אירופה מהריסותיה. ארה"ב יכולה ליזום יצירת תוכנית הגנה אזורית כדי להתמודד עם האיום הביטחוני הנשקף על ידי איראן ושלוחיה, בדומה לאופן שבו נוצר בזמנו נאט"ו להתמודדות מול ברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה.
ארה"ב יכולה למנף את המצב הקיים כדי למנוע את התפרקות "הסכמי אברהם" ולחזק אותם. הדרך המרכזית להשיג זאת תהיה להוסיף את סעודיה כשחקנית מרכזית נוספת וזה יתאפשר אם הממשל ימשיך באסטרטגיה משולבת דמוית מרשל ונאט"ו במזרח התיכון.
בצד האזרחי - רצועת עזה ספגה נזקים חסרי תקדים. כשהמלחמה תסתיים, היא תהיה כנראה הרוסה לחלוטין. ישראל הצהירה שוב ושוב כי היא אינה מעוניינת להישאר ברצועה ככוח כובש או לנהל את חייהם של 2.2 מיליון התושבים, זה יהיה מתכון לאסון. במקביל, ישראל דחתה הצעות אמריקאיות לפיהן רשות פלסטינית "מתחדשת/אחרת" תנהל את עזה לאחר המלחמה. לישראל אין אמון ברש"פ, המשלם קצבאות חודשיות למשפחות מחבלים ומקדם טרור במערכת החינוך. למרבה הצער, עד כה מצרים סירבה להשתתף בעתידה של עזה. אז מי ייקח את המפתחות וינהל את עזה עד שתושג יציבות מסוימת?
אופציה מבטיחה היא קואליציה רב-לאומית, שתורכב מהמדינות הערביות החתומות על "הסכמי אברהם", כאשר סעודיה יכולה להנהיג מאמץ כזה, בתמיכה של ארה"ב והאירופאים. ישראל תסכים לפתרון כזה אם ייקח בחשבון את שיקולי הביטחון שלה, בראשם פרוז מלא, שליטה על כל המעברים כולל עם מצריים ויכולת של צה"ל לפעול בחופשיות בעזה כאשר מזוהים איומים, בדיוק כפי שהוא פועל כיום ביהודה ושומרון. מאמץ כזה לא צריך להיות מוגבל לעזה. הקואליציה הזו חייבת לחסום התרחבות נוספת של המשטר האיראני ושלוחיו. קואליציה בהובלת השותפות להסכמי אברהם יחד עם סעודיה, ארה"ב, בריטניה ומדינות מערביות נוספות, תוכל לטפל בהסרת האיום החות'י בצפון תימן.
מאז תחילת המלחמה משגרים החות'ים מל"טים חמושים וטילים לעבר ישראל. בשבועות האחרונים הם פגעו בספינת משא בריטית, השתלטו על ספינה עם צוות יפני וירו לעבר כלי שיט של הצי האמריקאי. ישראל וספינות בינלאומיות הן רק המטרות האחרונות. בשנים האחרונות שיגרו החות'ים רקטות וטילים לעבר סעודיה והאמירויות, גרמו לנפגעים רבים ולנזק משמעותי לתשתיות אסטרטגיות. כל הצדדים המעורבים רוצים להסיר את האיום הזה ואחריו תצטרך הקואליציה לקבוע מי הבא בתור. המיליציות הנתמכות על ידי איראן בעיראק ובסוריה פחות מאיימות מהחיזבאללה, אבל צריך לטפל בכולם.
הקואליציה המוצעת משקפת את האינטרסים של הצדדים המעורבים, מסייעת בקונקרטיזציה של "הסכמי אברהם" והופכת אותם למשמעותיים לטווח הארוך. כדאי שהקואליציה תכלול גם את מצרים וירדן. על מצרים ליטול חלק פעיל, לצד ההובלה הישראלית, בהבטחת מעבר סחורות לרצועה וממנה והקפדה שהמשלוחים לא יכללו נשק ותחמושת. ירדן חייבת להיות מעורבת במניעת הברחות נשק לשלוחים איראניים אלימים המבקשים לערער את היציבות באזור. הפיכת המדינות הללו לשותפות פעילות, חשובה להגנה על הסכמי השלום שיש להן עם ישראל, תוך ביסוס והרחבת יחסיהן האסטרטגיים עם ארה"ב.
חשוב לציין כי ניצחון מוחלט וחיסול החמאס במלחמה הנוכחית בעזה, חיוני למימוש התוכנית. תוכנית מרשל לא יצאה לפועל לפני שבעלות הברית השיגו ניצחון מוחלט וחיסול המשטר הנאצי. השארת שרידי חמאס בעזה היא מתכון בטוח לכישלון.
לבסוף, אסור להתעלם מצל גדול נוסף המרחף מעל האזור - סין. חזון הנשיא ביידן לבנות מסילת רכבת וצינור נפט שיחברו את מדינות המפרץ לישראל דרך סעודיה וירדן נועד להוות קונטרה לתוכנית "הדרך והחגורה" של סין. לתת לתהליך הנורמליזציה לגווע, יהיה פרס גדול לאיראן ולשלוחיה, אבל גם ברכה ענקית לסין.
התרעות פיקוד העורף