הקבינט הביטחוני עצבני. אפשר שהיה שם מי שחשב ש״חרבות הברזל״ (שם זמני) יסתיים באיבחת חרב. אז לא. זו מערכה צבאית ארוכה. אבל ישיבת הקבינט האחרונה הוכיחה כי השרים חסרי סבלנות, הם תבעו מהרמטכ״ל את ראשו של סינוואר מיד, וכאשר השיב להם כי נדרשו 10 שנים למצוא את בן לאדן ולחסלו, הישיבה סערה. אנחנו כבר לא נהיה פה, אמרו. כאילו זה קנה המידה היחיד.
יוסי כהן כפי שלא שמעתם: זה הדבר היחיד שסינוואר לא לקח באמת בחשבון
"ביבי וגלנט הבובות של אמריקה": סרטון המחאה ששרף את הרשת
רב אלוף הרצי הלוי התייצב באומץ לפני הקבינט בשתי נקודות מרכזיות, שתיהן מלמדות הרבה על הקבינט, אך יותר מזה על האיש שמוביל עתה את צה״ל ועימו את המדינה כולה לאחד ממבחניה הקשים ביותר, יש אומרים הקשה ביותר.
ראשית, הלחימה בעזה. ראש הממשלה טבע את הביטוי ״מיטוט החמאס״ זה נשמע טוב ומאד עממי, אך לא ברור אם הוא בר השגה. גם ראש הממשלה יודע כי מיטוט החמאס לא יעשה במהלומה אחת או אפילו במבצע קצר. צריך זמן והרבה. למה לא להיזכר במבצע ״חומת מגן״. המבצע עצמו נמשך שבועות אחדים אבל אחריו נדרשו שנתיים לפחות כדי לעקור את הטרור משורשיו, ואגב השורשים האלה צמחו שוב, כפי שראינו לאחרונה.
רא״ל הלוי יודע את האמת. הוא לא פוליטיקאי. והוא גם אמר האמת לקבינט הביטחוני. לכשיסתיים פרק הלחימה בעצימות גבוהה ימשיך צה״ל זמן רב, מתוך רצועת עזה, לפרק את הטרור, חוליה אחר חוליה, מנהרה אחר מנהרה, עד אשר הכוח של החמאס יתנפץ. אין הוקוס פוקוס, אין קיצורי דרך. אבל לחברי הקבינט, להם דווקא אצה הדרך. הרמטכ״ל של צה״ל אינו מורח ואיננו מבטיח הבטחות שאינו יכול לקיים. הוא אומר אמת, גם אם היא קשה. ככה נערכות מלחמות בעצימות נמוכה, צריך להצטייד בסבלנות ובאורך רוח. תשאלו את שר ההגנה ֿ האמריקאי ואת הרמטכ״ל האמריקאי שהיו פה השבוע ועדיין מלקקים את פצעי עיראק ואפגניסטן.
הנושא השני שבו הציקו חברי הקבינט לרמטכ״ל הוא האירוע בג’נין שבו חיילי צה״ל כרזו ״שמע ישראל״ במערכת הכריזה של המסגד הראשי, לאחר שנכנסו אליו במבצע לטיהור טרור. אגב, זה משלים את הנקודה הראשונה. אין ניצחונות מהירים, אולי אין ניצחונות בכלל במערכות האלה, יש הישגים ארוכי טווח והם חשובים מאד. החיילים הושעו מיד, בפקודות מפקדיהם. השר בן גביר, נציגם בממשלה, תובע את עלבונם. הוא דורש להחזירם מיד, כך גם דרשה השרה רגב. הלוי עמד של שלו. הוא מפקד הצבא, הוא אחראי להתנהגותו והוא קבע כי הם יושעו לעת עתה ואולי גם בהמשך. ״אני מפקד הצבא״, אמר לבן גביר שלא שרת דקה אחת מחייו בצה״ל אבל מטיף לרמטכ״ל איך לנהל אותו.
הרמטכ״ל, צדק פעמיים, ראשית הצבא נתון לפיקודו, אבל מעבר לכך לצה״ל יש ערכים, יש רוח משלו, אין סיבה ואין צורך לעלוב בדת האיסלם ומאמיניה ולקומם עלינו מיליוני מוסלמים. זאת הסיבה שישראל זהירה כל כך בהר הבית, כמובן לא בן גביר. גם הר הבית הוא עוד אתר שיכול להבעיר את העולם המוסלמי נגדנו.
יומיים קודם עמד הרצי הלוי לפני מפקדים וחיילים בעזה והבהיר להם היטב את רוח צה״ל וערכיו. ״אנחנו איננו יורים באנשים שמרימים ידיים ומניפים דגל לבן״, הבהיר. היה זה בעקבות האירוע המזעזע שבו נורו שלושת החטופים, בידי חיילי צה״ל. לא היה זה רק עניין של פקודות, אין יורים באנשים שנכנעים ומניפים דגל לבן, אלא גם בערכים שעומדים מאחורי הפקודה הזאת, בטוהר הנשק, ערך יסוד בצה״ל מיום הקמתו. צה״ל מפעיל נשק בכל מקום שנשקפת סכנה לחייל. בכך גם הדהד את עמדתו המוסרית והעקרונית של קודמיו ובמיוחד רא”ל גדי אייזנקוט ושר הביטחון דאז יעלון בפרשת אלאור עזריה.
חייו של רא״ל הלוי בתפקידו אינם קלים. זה התחיל בהתנגדותו של ראש הממשלה למינוי עצמו. שנעשה על ידי הממשלה הקודמת ושר הביטחון גנץ. (גילוי נאות, הייתי אז חבר ממשלה) נתניהו הסכים לבסוף, אבל מן הסתם לא הסתיר זאת. אחר כך, בשנתו הראשונה בתפקיד, עבר צה״ל טראומה עצומה בשל ההפיכה המשטרית וסירובם של משרתי מילואים להתנדב לשירות מילואים.
הרמטכ״ל זיהה את סימני הסכנה לצה״ל ולביטחון ישראל. הוא ניסה להיפגש עם ראש הממשלה, ערב אחת ההצבעות הגורליות ונדחה. לא היה כדבר הזה בתולדות ישראל, שרמטכ”ל מבקש לראות את ראש הממשלה וסורב. הלוי שיגר שני אלופים, אחד מהם ראש אמ”ן, לתדרך שרים, הם סרבו לשמוע. את ההמשך כולנו יודעים.
ואז כמובן המלחמה והבוקר הנורא ההוא. ראש הממשלה ניסה להטיל על הלוי (ועל ראש השב״כ) את האשם ונדחה. שלא כמו ראש הממשלה, וכאן הוא קנה את ליבם של מאות אלפי ישראלים, הלוי לא הסתתר מאחורי שום תירוץ. הוא קיבל עליו אחריות, הודה בטעות אבל באותה נשימה אמר: אני ממשיך כי יש לי משימה עכשיו ואני אשלים עתה. מאז, אני מניח, אינו ישן ואינו נח. הוא מדלג בין שלוש החזיתות, מתדרך מפקדים ומגבה אותם, מפיח בלוחמים רוח קרב, מדבר אליהם וממילא אל הציבור הישראלי. דבריו כנים וישרים. אין חוכמות ואין עיגול פינות.
לפני 50 שנה, בעת הזו, הוביל הרמטכ״ל, דדו אלעזר את צה״ל, מהפתעה איומה להישג צבאי מזהיר. אני מאמין כי הלוי הולך בדרכו. גם במלחמה הזאת, רוויה בדם אזרחים וחיילים, יכה צה״ל באויבנו. האם גם הלוי יסיים את דרכו הצבאית בעקבות ועדת חקירה, כפי שקרה לדדו, ואגב עם הזמן התברר כי נהגה בו בחומרה יתרה? נחכה ונראה.
בינתיים, הוא הרמטכ״ל של כולנו. בינתיים, הוא מוביל את צהל לקשה במבחניו, בינתיים כולנו, כולל הקבינט הבטחוני, חייבים לתמוך בו, כי הרי לא נשכח, ההצלחה שלו, תהיה ההצלחה של כולנו. ועל ההצלחה. הזאת, אגב, יהיו קופצים רבים.
ד״ר נחמן שי שימש בעבר שר התפוצות ודובר צה״ל