מלחמת חרבות ברזל: לאחר ביקורים בארץ של כל אנשי הנשיא ג'ו ביידן בתחומי החוץ והביטחון, עכשיו התהפך הכיוון והשר לענייניים אסטרטגיים רון דרמר נסע לביקור קריטי בוושינגטון. לעומת זאת, האינטרסים והנושאים על סדר היום של יחסי ארצות הברית ישראל, שבהם הוא צפוי לעסוק, נותרו די דומים מתחילת המלחמה בעזה.
"לא נושמד, נדון בהכרה בישראל בבוא העת": בכיר חמאס משרטט את היום שאחרי המלחמה
לגלנט וברקת כנראה יש אינדיקציות לכך שנתניהו מחוסל פוליטית | רן אדליסט
הבחירה ברון דרמר היא טבעית. הוא מכיר הייטב את הפוליטיקה האמריקנית מתקופת כהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון, נתניהו סומך עליו ויש לו קשרים טובים עם כל גופי הממשל. דרמר ייפגש גם עם בכירים בקונגרס כדי לעצור סחף אפשרי בתמיכה של ביידן בישראל, ולהבטיח אישור של סיוע צבאי וכספי מיוחד בהיקף של 14.5 מיליארד דולר. הוא תקוע בקונגרס משום שביידן עומד על חבילת סיוע אחת לישראל ולאוקראינה, ואילו הרפובליקנים דורשים הפרדה. ביידן מצפה מדרמר להפעיל את השפעתו הרבה על הרפובליקנים כדי לאשר את החבילה המשותפת.
המשימה העיקרית של הביקור היא להגיע להסכמות על נושאים שבמחלוקת בין שתי המדינות. דרמר אמור להציג תשובות לנושאים שמטרידים את הממשל, לרבות לוח הזמנים למעבר ממלחמה בעצימות גבוהה למלחמה בעצימות נמוכה והיום שאחרי; והוא יציג אתגרים אזוריים שמטרידים את ישראל, לרבות תכנית הגרעין של איראן והפעלת שלוחותיה: חיזבאללה והחות'ים.
ממשל ביידן רוצה שישראל תסיים את התמרון הקרקעי העוצמתי עד לסוף ינואר 2024 ותעבור לשלב ג' של לוחמה בעצימות נמוכה, לשימור הישגים ויצירת תנאים להחלפת שלטון חמאס. הממשל מתנגד לכיבוש ממושך של הרצועה ולשליטה ישראלית ברצועת ביטחון מסביב לעזה, שחיונית לחזרה של תושבי העוטף ליישוביהם. דרמר ישאל איך לדעתם אפשר להשיג את מטרות הביטחון המינימליות האלו.
הממשל מעוניין להחליף את החמאס ברשות הפלסטינית וחושב שזה הזמן לקבוע תוכנית, כי היא עשויה בעצם קיומה לערער את שלטון חמאס. פומבית, נתניהו התנגד. אבל ראש המל"ל צחי הנגבי פרסם מאמר בעיתון סעודי "אילאף" ובו הסכמה לשלטון בעזה של "רשות פלסטינית שתעבור רפורמה יסודית". מול האמריקנים, גם פקידים ישראלים בכירים התחילו להשתמש במושג זהה. עד עתה נתניהו דחה בקשות לנהל דיון רציני על היום שאחרי, בעיקר מחשש שיערער את הקואליציה שלו. בן גביר וסמוטריץ' ביקרו בחריפות את המאמר של הנגבי. דרמר יתבקש להסביר מה רוצה נתניהו, שלא יוכל להתחמק יותר בטענה "שזה לא הזמן" וצריך קודם להכריע את חמאס.
איראן מפעילה ביתר שאת את שלוחותיה נגד ישראל וארצות הברית בלבנון, סוריה, עירק ותימן. חיזבאללה והחות'ים מגבירים את ההתקפות על ישראל וכך גובר הסיכוי למלחמה אזורית נרחבת, שביידן שואף למנוע. ארצות הברית וצרפת פועלות דיפלומטית להסיג את חיזבאללה מהגבול עם ישראל. דרמר ירצה לדעת מה הסיכוי של המהלך הזה להצליח ואם לא, איזה גיבוי הממשל ייתן לישראל במקרה של התקפה רבתי על חיזבאללה. הממשל הקים כוח משימה בינלאומי להגנת חופש השייט במייצרי באב אל מנדב אבל הוא עדיין לא מרתיע מספיק את החות'ים, שממשיכים להתקיף אוניות בים האדום ואת ישראל. גם כאן, השאלה תהיה מה עושים לעצור אותם.
בחסות המלחמה באוקראינה ובעזה, איראן מתקדמת מאד בדרך להשגת נשק גרעיני. דו"ח שפרסמה הסוכנות לאנרגיה גרעינית של האו"ם, קובע שאיראן האיצה לאחרונה את קצב העשרת האורניום במתקני הגרעין פורדו ונתנז ל-60% והעלתה את הפקתו מ-3 ק"ג ל-9 ק"ג בחודש. קצב כזה יספיק ל-3 פצצות גרעין. דרמר ירצה לדעת האם ממשל ביידן ויתר על הסכם גרעין חדש עם איראן, ואם לא, איך הוא מתכוון לבלום הן את המרוץ לפצצה והן את הדרבון האיראני של חיזבאללה והחות'ים להילחם בישראל.
יותר מ-200 מטוסי מטען אמריקניים נחתו בישראל מתחילת המלחמה, ויחד עם אוניות הביאו לישראל יותר מ- 10.000 טון של חמושים וציוד צבאי. אולם המלחמה המתמשכת בעזה והסכנה שהעימות עם חיזבאללה יסלים למלחמה כוללת, מחייבות המשך מילוי המחסנים בהיקף ניכר. חיל האויר צמצם את טייסות מסוקי הקרב, ולכן ישראל ביקשה מארצות הברית לקבל מסוקים כאלה, שדרושים ללחימה בכל החזיתות. הממשל עדיין דן בבקשה. דרמר אמור לברר את הסיוע הצבאי שישראל זקוקה לו. זהו קלף לחץ משמעותי של ביידן על נתניהו.
למרות שנתניהו התחיל לנהל קמפיין בחירות עם הסיסמה שרק הוא יכול להתמודד עם לחץ אמריקני, המציאות עד עכשיו הוכיחה את ההפך. יתר על כן, בעבר, נתניהו השתמש בלחץ אמריקני כדי לרסן גורמי ימין קיצוניים בממשלותיו. האמריקנים בונים על הדפוס הזה, אלא שנתניהו החלש של היום שונה מזה
שתיפקד בעבר. ישראל תלויה לגמרי בסיוע הצבאי והדיפלומטי של ארצות הברית, ואם נתניהו ימשיך להעדיף את האינטרסים של הקואליציה שלו, שליחות דרמר תכשל והמחלוקות עם הבית הלבן רק יעמיקו.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.