מאז חודשה הלחימה והופסקו הפעימות לשחרור החטופים, ישראל נמצאת במצב של צוואר בקבוק. הלחץ לשחרר את החטופים שנותרו מאחור עולה. במקביל גובר החשש לחייהם ועולה היכולת של חמאס להפעיל לחצים, שיובילו לעסקה של הפסקה מוחלטת של הלחימה בתמורה לכלל החטופים.
הדיווחים שמגיעים בימים האחרונים על עסקה כזו או אחרת שעליה דנים, מוכחשים על ידי שני הצדדים. לשניהם, ישראל וחמאס, צורך בחיזוק דעת הקהל ומקסום ההישגים. מתווה הפעימות נועד מראש להיות זמני. סוכם בו על ימים ספורים, עם הארכות מדודות, תוך חידוד המסר על ידי ישראל כי הלחימה תימשך וכי הקטגוריה המדוברת היא נשים וילדים.
אולם, כעת המצב אחר. מצבם של החטופים שנותרו מאחור נמצא כל יום בסכנת התדרדרות. ראינו את המקרה הטרגי של הריגת שלושת החטופים בשוגג על ידי צה"ל. מספר החיילים שנופלים במלחמה עולה מדי יום והלחצים המופעלים על ישראל - מבפנים ובמחוץ - גוברים.
שאלת היום שאחרי - לא זה של עזה, זה של ישראל - צריכה להעסיק את כולנו. מדינת ישראל - ההנהגה, החברה - ניצבת בפני דילמות קשות שיצטרכו להוביל בסופו של דבר לקו הסיום. איפה הוא בדיוק יהיה ומתי נגיע אליו, אלה שאלות פתוחות עדיין. אולם, כל יום נוסף של לחימה או של הגעה למתווה חדש - ישפיעו משמעותית על היום שאחרי.
התרעות פיקוד העורף