השבוע נפל דבר במדינת ישראל. דבר נוסף ליתר דיוק, אחד מבין כל הדברים הרבים שנפלו לנו מהידיים בתקופה האחרונה, קצת כאילו התנגשנו בקיר בעודנו עמוסים בסירים וחבילות בדרך לארוחת חג.
רגע לפני מלאות 100 ימים לפלישה האכזרית של מחבלי חמאס לישראל, שכללה מעשים שהדעת עדיין לא תופסת, החליטה דרום אפריקה להגיש תלונה לבית הדין הבינלאומי בהאג בגין התנהלותנו במהלך המלחמה. וכי למה? בטענה שמתבצע רצח עם בתושבי עזה. נכון, זה באמת נשמע דמיוני כמעט.
לישראל אין זכות להגנה עצמית? הדילמה של אהרן ברק בבית הדין בהאג
בין עצב לשמחה: המציאות המורכבת שלנו לא עתידה להיעלם בקרוב | עליזה בלוך
הדיון כבר החל, ההלם שכך מעט, אבל את גודל האבסורד אני עדיין מתקשה להבין. דרום אפריקה, מלבד העובדה שבחרה להכניס את עצמה בכוח לקלחת שאינה שלה, היא גם מדינה בה הופרח לאוויר רעיון "עלום" בשם אפרטהייד. בדרום אפריקה טבחו פיזית באזרחים, בין היתר על ידי המשטרה על פי רשומות היסטוריות, ולקח משהו כמו יובל כדי לבטל את המשטר האכזרי הזה.
ודווקא מדינה שחוותה על בשרה את רצח העם הזה, שנכוותה כל כך מצמד המילים הנ"ל, מחליטה להתערב ברגל גסה ולטעון שאנחנו הדמון. ובואו לא נשכח את ההתעלמות המוחלטת שלהם ממסע טבח מצמרר שכן קרה במציאות, אבל חמאס הוא האחראי עליו ללא עוררין של אף בר דעת.
לא לשם כך התכנסנו. הרי לא ציפינו לשום דבר מיוחד מדרום אפריקה, לא לתמיכה יוצאת דופן וגם לא ליציאת חוצץ נחרצת וחיפוי עיוור על מחבלי חמאס המתועבים, וגם די ברור שכל הסיפור הזה יסתיים בקול ענות חלושה.
השבוע בחרתי דווקא להזכיר לרגע את מי שנשלח להגן עלינו מול דורשי רעתנו בבית הדין, שנקרא לדגל על ידי ראש הממשלה, שהיה ונותר המשפטן המוכשר ביותר לתפקיד השיפוט במעמד קריטי זה – נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק.
הבחירה בברק לא הייתה מפתיעה בהתבסס על כישוריו והניסיון הרב שלו. ההפתעה באשר להחלטה היא בין היתר בגלל פנייתו של נתניהו, החותמת שנה ומשהו של גידופים כלפי כל מי שיצא נגד הרפורמה המשפטית, ואהרן ברק בראשם. זוכרים את הימים הללו לאחר הצהרתו של שר המשפטים לוין? דבריו הנחרצים על כך שתהיה רפורמה משפטית, בהסכמה או בלעדיה? משם נורו חצי האש על כל מי שרק העז לדבר.
ברק, ניצול שואה בן 87, אחד מעמודי התווך המשפטיים בישראל, נאלץ לספוג הפגנות מתחת לביתו רק כי הביע דאגה ממה שקורה. הוא ספג קללות בשלל ניבים וסגנונות בגלל ריאיון בו התריע ממסוכנות הרפורמה בנוסח המקורי שלה.
כמויות מסחריות של שנאה התנקזו אליו, גם מכיוונם של תומכי קואליציה שלא ידעו על מה כל המהומה. נשיא העליון בדימוס הפך לשם נרדף לאדם שאינו מעוניין בטובת ישראל, כשבעצם תמיד היה שם כדי לשמור על גבולות הגזרה המשפטיים שלה.
כבר שכחנו?
ועכשיו נדמה שלא קרה דבר. כאילו לא אמרו על ברק מילים שממש לא אחזור עליהן, כאילו לא איחלו לו דברים איומים וטענו כי הוא שקוע בפוזיציה, כאילו לא הוסיפו אותו למן רשימה שחורה וארסית שמותר להגיד עליה הכל. כי ניתנה לגיטימציה מלמעלה. למה אדם כזה צריך היה לחשוש מהליכה סטנדרטית ברחוב שליד ביתו? למה משפחתו הייתה צריכה לחוות את שגרה מסוג זה? באיזה עולם שופטים בבית משפט הופכים לאישי ציבור ומואשמים באספירציות פוליטיות?
המון שאלות, מעט תשובות שהתחלפו בתירוצים חבוטים מכיוון המקטרגים על כך שהוא האדם המתאים לתפקיד. אמירה שלא מוחקת כהוא זה את דברי הבלע שנזרקו אל חלל האוויר לפני זמן לא רב. אבל אהרן ברק שם את האגו בצד והשיב בחיוב.
והוא הלך להגן עלינו אל מול הטענות המזעזעות נגד המדינה היקרה שלנו, שעושה הכל כדי לא לפגוע באזרחים שאינם קשורים באופן ישיר או עקיף לחמאס. כולנו חייבים לברק את הסליחה שלנו, למרות שרבים מאיתנו לא אמרנו דבר וחצי דבר במהלך המצעד המביך הזה. עלינו להתנצל בשביל אלו שלא עושים זאת עכשיו, ולזכור היטב מי התייצב להגנתנו בימים קשים מאין כמותם. גם ביום שאחרי.