ביהמ"ש הבינ"ל בהאג קבע בשבוע שעבר שישה סעדי ביניים ביחס לישראל. חלק מהסעדים חסרי משמעות פרקטית אמיתית. למשל הדרישה להמנע מרצח-עם או הדרישה לדאוג שהחיילים אינם מבצעים רצח עם לא צריכות להוביל לשינוי מהפעילות הקודמת של ישראל וצה"ל, שכן מלכתחילה לא היה כל ניסיון לקיים רצח עם בעזה, אלא לחימה לגיטימית כנגד אויב אכזר וציני.
ישראל הסכימה לעסקת חטופים חדשה: פרטים חדשים על שחרור המחבלים
"איפה הכבוד העצמי שלו?": חברו של נתניהו תוקף אותו בחריפות
לגבי החובה לשמור על תיעוד וראיות ניתן להפנות לחוות דעתו של השופט ברק שאומרת שהוא לא ראה בה כל צורך כי דרום אפריקה לא העלתה כל טענה שישנו חשש לכך.
האתגר האמיתי נמצא בשני הסעדים הנוספים – האחד, מניעת והענשת הסתה לרצח עם, והשני, הבטחת כניסת סיוע הומניטרי אפקטיבי לרצועת עזה.
על פניו גם צווים אלו לא אמורים להוות בעיה: ישראל מאפשרת כניסת סיוע הומניטרי דרך מעבר רפיח מזה מספר חודשים וגם דרך מעבר כרם שלום מזה מספר שבועות, ולכאורה השרים וחברי הכנסת יפנימו את המסר של ביהמ"ש ואת החשיבות של המנעות מהתבטאויות בעייתיות.
לצערנו, לא עברו אלא מספר ימים מאז ההחלטה של ביהמ"ש הבינ"ל וכבר אנחנו חווים נסיונות להכשיל את מאמצי ישראל להראות שהיא עומדת בדרישות ביהמ"ש ומכבדת את הצווים: ההפגנות בכרם שלום שנועדו למנוע כניסת משאיות סיוע הומניטרי לא מפסיקות.
למזלנו, בנוגע לסיוע ההומניטרי, נראה שהממשלה והצבא מבינים את החובה המוטלת עליהם, לא רק מהחלטת ביהמ"ש, אלא גם לפי הוראות המשפט הבינ"ל ההומניטרי, ונעשים מאמצים לאפשר את המעבר של משאיות האספקה ללא הפרעה לעזה.
בנוסף, אתמול התקיים כנס "החזרה לעזה" שלא רק היווה התרסה לכל אלו שמבקשים להמנע בימים אלו מעיסוק בפוליטיקה, אלא גם כלל התבטאויות בעייתיות כמו קריאות לטנספר ויישוב מחדש של רצועת עזה. נראה שהתומכים ביישוב מחדש של עזה בהתנחלויות נמצאים בשליחות ואפילו נקם בעוול שנגרם להם בהתנתקות, משל היו אחאב הרודף אחר מובי דיק שלקח את רגלו.
כאחאב, למען המרדף הזה הם מוכנים להקריב את הספינה (מדינת ישראל), והם מגייסים לשם כך את צוות האונייה (שרי הממשלה וחברי הכנסת), אשר בטוחני שחלקם נלהבים מאד מהמסע בעוד אחרים פשוט זורמים עם הזרם.
חשוב להבהיר, אם תהליך ההקצנה הזה לא יעצור, אנחנו נראה מהר מאד את השלכות איבוד שכבת התמיכה הבינ"ל שעוד נשארה לישראל, וזה עלול להוביל בשלב הראשון להפסקת הסיוע הצבאי ולאחר מכן אף לסנקציות כלכליות על ישראל.
"כיבוש" היא לא מילה גסה. המשפט הבינ"ל ההומניטרי קובע מתי מתקיים כיבוש ומה החובות של הכח הכובש ביחס לשטח הכבוש. דיני הכיבוש מאפשרים לכח הכובש מרחב פעילות מאד משמעותי לצרכי ביטחון. למען הסר ספק, לדעתי בשביעי באוקטובר ישראל לא היתה כח כובש בעזה שכן הכיבוש הסתיים עם יישום תכנית ההתנתקות לפני כמעט 20 שנה.
אבל ככל שישראל תצבור שליטה אפקטיבית ברצועת עזה, או בחלקה, דיני הכיבוש יחזרו לחול שם ואיתן החובות של ישראל ביחס לשטח הכבוש. זה לא בהכרח טוב או רע – זה מצב עובדתי והשאלה היא איך מתמודדים איתו כראוי.
כאמור, "כיבוש" היא לא מילה גסה, אבל "סיפוח" בהחלט כן. גם טרנספר לתושבי עזה והתיישבות בשטח כבוש הם לא מושגים לגיטימיים במשפט הבינ"ל, ואין ספק שכנסים כמו כנס "החזרה לעזה", וההשתתפות הפעילה של שרים בממשלה רק יסבכו את ישראל כאשר היא תגיש את דו"ח היישום שלה לביהמ"ש הבינ"ל בעוד קצת פחות מחודש.
אחאב הוביל את הספינה לאבדון בדיוק כמו שהזרוע הימין הקיצוני עשויה להוביל את ישראל לאבדון. חשוב שנעצור את המסע הזה ובהקדם ונתחיל להשיט את הספינה לחוף מבטחים.