אם היינו תמימים היינו שואלים כיצד ייתכן שארבעה חודשים בלבד אחרי הטבח הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל מאז השואה שבו נטבחו למעלה מ- 1200 תושבים ותושבות מיישובי וקיבוצי העוטף באכזריות שלא ברא השטן, והפך חבל ארץ מופלא לחבל זוועות - ממשל ביידן מוכן בכל זאת לחשוף אותנו בפני סכנה קיומית מוחשית.
למזלנו, עם ישראל ברובו המוחלט כבר אינו מוכן עוד להשתעבד לרעיונות משיחיים שמנותקים לגמרי מן המציאות האכזרית שאיתה אנו מתמודדים ,ולהקריב על מזבח השלום האוטופי את גורל בנינו ובנותינו. לאורך ההיסטוריה ממשלות ישראל נאלצו להתמודד פעמים רבות עם אדישות העולם ועם האכזריות של מנהיגי מעצמות בעולם המערבי שהיו מודעים היטב לסכנות הביטחוניות שטמונות בחזרה לגבולות אושוויץ ובכל זאת חתרו לכך בכל הכוח.
רובם המכריע של הפלסטינים ביהודה ושומרון, בעזה וגם בקרב חלקים נרחבים מקרב תושבי היישובים הערביים וכן בערים המעורבות בישראל, אינם מוכנים לשמוע בכלל על מתווה שתי המדינות והחזרה לקווי 67 והמתונים ביותר שבהם מוכנים לדבר על גבולות 48 ודורשים לחזור לבתיהם בבית דג'אן, ביר-אסבע ויאפא.
למרות זאת, ישנם עדיין גורמים בכירים בשמאל ובמרכז הישראלי שעדיין בטוחים שאם רק ניתן לביידן והאירופאים את ליטרת הבשר של יהודה ושומרון נזכה לגיבוי ביטחוני מלא למרות שהניסיון ההיסטורי מלמד אותנו פעם אחר פעם כי ההיפך הוא הנכון. דווקא הנכונות שמגלה ישראל לוותר על עוד ועוד חבלי מולדת היא זו שמגמדת את מעמדה בעיני העולם ומאפשרת להגיע לנקודת שפל שבה ידידתנו הגדולה ארצות הברית מוכנה להקריב את עתידה של מדינת ישראל בידי אויבים שקוראים במוצהר למחיקת ישראל ממפת המזרח התיכון.
על מנת לצאת מהסבך צריך לנקוט בשיטה הבדוקה, לחזור מהר ככל האפשר אל הנקודה שבה הדרך עוד הייתה ברורה. הדרך הברורה היא המשך שליטה והתיישבות יהודית במלוא רוחב ארצנו. זו הדרך היחידה שתחזיר למדינת ישראל את מעמדה ואת ביטחונה.
התרעות פיקוד העורף