בשבועות האחרונים מתנהל קמפיין "אתה הראש, אתה אשם" שמטיל את האחריות לטבח 7 באוקטובר על ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובצדק (כפי שכתבתי בבמה זו שבוע אחרי הטבח). מלבד האחריות המיניסטריאלית שלו כראש הממשלה המכהן בעת הטבח, ביבי נושא באחריות ישירה ומרכזית לקונספציה שיש לשמר את שלטון חמאס ברצועת עזה ואף לתמוך בחיזוקו הכלכלי.

הארכיון לא שוכח - כשנתניהו הזהיר ב-2009: "אסור לתת לחמאס להיות כאן"
"מאיים על מצב המדינה": האזהרה של איזנקוט לחברי הקבינט והעקיצה לנתניהו

אבל אם אנחנו רוצים להיות הגונים, חייבת להישאל השאלה: האם ביבי עשה הכל בעצמו, או שמא מדיניותו זו נתמכה וקודמה באופן אקטיבי על ידי כל המערכות – המערכת הפוליטית, מערכת הביטחון והתקשורת? במאמר זה אני נמנע מלעסוק במערכת הפוליטית (שבה אעסוק במאמר הבא) ובוחר להתמקד בצבא, וליתר דיוק במספר אלופים בולטים שתמכו בריש גלי במדיניות הכלת חמאס, ושהעבירו מורשת זו גם לממשיכיהם (מתי המעט שניסו לערער על הקונספציה, הושתקו).

אל תגידו לא ידענו - רוצים ללמוד אנגלית? יש לנו הטבה מיוחדת. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

בשל קוצר היריעה אני מביא אמירות של מספר קטן יחסית של קצינים מהפיקוד הבכיר (וגם מקרב אלו אני מצטט רק חלק מהדברים שאמרו בסוגיות הכלת חמאס ו"חמאס מורתע") – אבל חשוב להבין שהתפיסות המובאות להלן היו משותפות (בהבדלים קטנים) לכל הקצינים הבכירים של צה"ל, הן בזמן שירותם והן לאחר שפרשו מהצבא.

אין מקום טוב יותר להתחיל בו מאשר שניים שכיהנו כראשי אמ"ן, עמוס ידלין ותמיר הימן, שהטיפו לדו־קיום עם שלטון חמאס והפיצו מעל כל במה כי "חמאס מורתע", הן בעת כהונתם בצה"ל והן לאחר מכן. ביוני 2007, זמן קצר לפני שחמאס השתלט על רצועת עזה, אמר ראש אמ"ן ידלין כי ישראל "תשמח" אם חמאס ישתלט על הרצועה. בפברואר 2009 הוא אמר כי "חמאס מצדו מורתע". במסמך הערכה אסטרטגית של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מ־2018, העריך ידלין שנראה כי "אין לחמאס אופציות צבאיות משמעותיות" והמליץ לדרג המדיני "לחזור ולוודא שקיימת תוכנית צבאית שאינה מכוונת לכיבוש עזה, אך מתמרנת למרכזי כובד של חמאס במטרה להכות בו קשות".

במהלך מבצע שומר החומות הוא קבע כי מבחינה צבאית חמאס "מובס" והסביר כי "חמאס יצטרך לחשוב בפעם הבאה טוב־טוב לפני שהוא יורה לירושלים". במאי 2023 אמר ידלין כי חמאס "מורתע מאז שומר החומות". בספטמבר 2023, שלושה שבועות לפני טבח 7 באוקטובר, הסביר ידלין כי "חמאס, שהשקיע מאמץ רב בשיקום הרצועה מאז שומר החומות, מעדיף ככלל להותיר את עזה מחוץ לעימות".

ראש אמ"ן לשעבר הימן קידם בדיוק את אותן תפיסות הרות אסון כמו ידלין. ב־2019 הוא קבע כי חמאס "מאוד מורתע ממלחמה", והסביר כי יש לארגון הטרור "מחויבות ריבונית הולכת וגוברת". ב־2022 הוא אמר כי חמאס בוחר שלא לירות רקטות לעבר ישראל, משום שמבצע "שומר החומות יצר לחמאס מאזן הפסדים שקצת מצנן את ההתלהבות שלו לצאת למערכה נגד ישראל".

השיא הגיע ימים ספורים לפני הטבח, כשהימן הסביר כיצד "הכלכלה הפלסטינית בעזה התרגלה לכך ש־18 אלף איש מכניסים 55 מיליון שקל ומזרימים את הכלכלה... המענק הקטארי... זה עוד 6 מיליון דולר בחודש", והביע חשש שפגיעה ישראלית בהזרמת כספים לרצועה שבשליטת חמאס עלולה להביא ל"עוד מבצע מיותר, של רקטות ושל התשת העורף, שיתחיל בסתם ושיסתיים סתם".

זה לא מקרה שידלין, הימן וקצינים בכירים אחרים מצאו את מקומם ב־INSS. משם הם לא חדלו להנפיק ניירות עמדה, להשתתף בכנסים בכל רחבי תבל, להופיע בכל אמצעי התקשורת – ובכל הבמות האלו הם קידמו את קונספציית נתניהו.

"חמאס לא מתחמש"

ידלין והימן לא היו לבד. כל ראשי אמ"ן מאז 2007 קידמו בכל לב את הקונספציה של שימור שלטון חמאס. אבל התמיכה בקונספציה הייתה משותפת לא רק לראשי אמ"ן אלא לכל הבכירים במטכ"ל, במהלך שירותם ולאחריו.

ב־2015 הסביר ראש אגף תכנון, האלוף נמרוד שפר, כי ישראל צריכה לספק לרצועת עזה שבשליטת חמאס "אנרגיה ומים, או לאפשר להם לספק זאת בעצמם, כדי שהם יוכלו להשתקם משמעותית. כי ככל שהשיקום יהיה יותר מוחשי, ואנשים ירגישו שיש שינוי אמיתי, היכולת להגיע ליציבות תהיה יותר טובה".

גם אחרי פרישתו מהצבא המשיך שפר לתמוך בדו־קיום עם שלטון חמאס. כך, למשל, ב־2017 אמר כי "אפשר להגיע להסכם עם כל אחד, גם עם חמאס, גם אם לא קוראים לזה הסכם שלום". באופן לא מפתיע, אחרי טבח 7 באוקטובר הסביר שפר כי המחדל הוא תוצאה ישירה של מדיניות "שהעדיפה לנהל את הסכסוך באמצעות סבבי לחימה ונמנעה מהכרעות על מנת לא לטלטל את שלטונה". הוא רק שכח את החלק הלא מבוטל שהיה לו עצמו בקידום מדיניות זו.

אחרי הטבח גם האלוף (במיל') גדי שמני גינה בכל פה את קונספציית "הדו־קיום" עם שלטון חמאס, שהוביל נתניהו. שמני כנראה שכח שבאפריל 2022, בתקופת ממשלת בנט־לפיד שאימצה את קונספציית שימור חמאס של ביבי ואף הרחיבה אותה, הוא הביע התנגדות לכיבוש הרצועה, טען שהמדיניות של "בידול בין עזה לבין הגדה" היא "מדיניות נכונה", הסביר שלחמאס יש "אחריות על השטח" ועניין בתעסוקת העזתים וברווחתם, ואפילו שיבח את החלטת הממשלה להכניס פועלים מעזה לישראל.

האלוף (במיל') ישראל זיו הסביר ב־2014 שמבצע צוק איתן יכול להביא "לכמה שנים של שקט". ב־2018 אמר זיו שצריך "להתייחס לחמאס כדבר הכי פחות גרוע שאיתו צריך להגיע לאיזשהו פתרון אסטרטגי. הודנה זה לא פתרון, זה נותן להם שקט לאורך זמן. מה שצריך פה זה אומץ. צריך לשלב את האירופים, לעשות מהלך יותר ארוך, לשפר קצת את הכלכלה ואת התנאים בעזה".

האלוף (במיל') עמוס גלעד אמר בספטמבר 2014 שאחרי מבצע צוק איתן חמאס "לא מתחמש ולא חופר (מנהרות) כי חשוב להם השיקום". ב־2016 הוא קבע כי "באזור עזה אנחנו צפויים לשקט. ההרתעה שלנו פועלת".

ביבי אכן אשם – אבל מה עם כל האלופים הנזכרים לעיל, ושאר האלופים ורבי־האלופים שקידמו את קונספציית "הדו־קיום" עם השטן החמאסי? להם אין אשמה? קצינים אלו קידמו את מדיניות שימור חמאס הן בשבתם במטכ"ל והן בשבתם באולפנים ובמכוני מחקר לאחר פרישתם מצה"ל (והיו קצינים בכירים במיל', שלא אוזכרו במאמר זה, שקידמו דו־קיום עם חמאס מתוך הממשלה והקבינט).

הכי גרוע זה שהרוב המכריע מאותם אלופים ורבי־אלופים במיל' שתמכו באופן נלהב במדיניות הכלת חמאס וששכנעו את הדרג המדיני ואת הציבור ש"חמאס מורתע" – לא מפגינים שמץ של הכאה על חטא ושל נשיאה באחריות על תרומתם למחדל הנורא.

ביבי חייב ללכת, ואיתו צריכים ללכת גם כל אלה שכיהנו בתפקידים בכירים במערכת הפוליטית ובמערכת הצבאית מאז 2007 ושסייעו לקדם את קונספציית שימור שלטון חמאס. באשר לאלופים במיל' שתמכו במדיניות זו, המינימום שניתן היה לצפות בעקבות כישלון הקונספציה שקידמו, הוא שיגזרו על עצמם שתיקה, שידירו רגליהם מהאולפנים, ושיחדלו מלכתוב ניירות עמדה (שמתברר שאין למדנות מאחוריהם) בעתיד הנראה לעין, לכל הפחות.

אין לי ספק שוועדת חקירה שקום תקום, תברר את אשמתם של כל מי שתמכו בקונספציה בדרג המדיני, אבל לא פחות גם בדרג הצבאי.