הוויכוח בין ממשל ביידן לבין ממשלת נתניהו על ניהול המלחמה ו"היום שאחרי" התעצם בימים האחרונים והוא מסכן את הישגי צה"ל בעזה וביטחון ישראל. הוויכוח מתמקד בשאלת הפעולה ברפיח אבל הוא הרבה יותר רחב. בעיניי ממשל הנשיא ג'ו ביידן, המשא ומתן שמתנהל בין ישראל לבין חמאס על עסקה שניה לשחרור חטופים הוא מהלך ראשון קריטי להנעת תהליך לסיום המלחמה בעזה. שתי משלחות ישראליות נמצאות בוושינגטון כדי לצמצם את חילוקי הדעות הקשים שנחשפו בשבועיים האחרונים בין ארצות הברית לבין ישראל, אבל נתניהו, חלק משריו ואנשיו ממשיכים להתריס נגד מדיניות ביידן ופוגעים בסיכויים להגיע להבנות שיועילו לאינטרסים של שני הצדדים.
גנץ מציב אולטימטום: "אם חוק הגיוס יעבור - לא נהיה בממשלה"
אונס נשים בשיפא? דובר צה"ל בערבית: "שקר ללא שום ביסוס" | צפו
ממשל ביידן מתנגד בכל תוקף להמשך המלחמה ברפיח, שמטרתה חיסול מנהיגי חמאס וגדודיו האחרונים שמתבצרים בה, ושליטה ישראלית על מעברי הגבול בין ישראל לבין רפיח המצרית. בשל הריכוז הגבוה של עזתים שירדו לאזורי מקלט בעיר ולידה, הממשל חושש שפעולה צבאית תגרום להרג אזרחים רבים, ותחסל לגמרי את הלגיטימציה הפנימית והבינלאומית לתמיכה האמריקאית בישראל, שכבר מדרדרת. זו הייתה בדיוק האזהרה החמורה שהשמיע שר החוץ אנתוני בלינקן בתום ביקורו בארץ בשבוע שעבר. סגנית הנשיא קמלה האריס אמרה היום (ראשון) שקראה את המפות של עזה, לאנשים אין לאן ללכת ושכניסה לרפיח תהיה שגיאה. היא הוסיפה שיותר מדי עזתים נהרגו עד עכשיו.
הוויכוח על רפיח מסתיר כוונות מרחיקות לכת של ארצות הברית לגבי ישראל ועזה. בניגוד לממשלת נתניהו, ממשל ביידן פיתח אסטרטגיה לסיום המלחמה. היא מבוססת על רצף צעדים שמתחילים בעסקה שניה לשחרור חטופים תמורת הפסקת אש ממושכת. עסקה כזאת, תאפשר להימנע ממהלך צבאי ברפיח, תצמצם את המשבר ההומניטרי על ידי הצפת עזה בסיוע, תאפשר לחלק מהעקורים לחזור לבתיהם בצפון ובמרכז הרצועה, ותעניק מרווח זמן להשגת הסכם לסיום המלחמה, שיפנה את חמאס מעזה, יביא לפירוז הרצועה ויכניס גורם שלטוני חליפי.
במקביל, לא תהיה עילה יותר לחיזבאללה להמשיך בהתקפות על ישראל בצפון ולחות'ים בהתקפות מהדרום. הפסקת המלחמה בצפון תאפשר לחדש את שליחות המתווך עמוס הוכשטיין להשיג פתרון דיפלומטי בדרום לבנון שיזיז את כוחות חיזבאללה מעבר לליטני. בנוסף לכל אלה ולא פחות חשוב, שחרור החטופים והפסקת אש תוריד את הסוגייה מסדר היום של הבחירות לנשיאות ותבטל את הלחץ של גורמים אנטי-ישראלים על ביידן לחדול מתמיכתו בישראל.
התוכנית הגדולה אמורה להתבצע בשיתוף מדינות ערביות פרו-אמריקאיות, בלינקן דן עליה בקהיר עם שש מדינות כאלה. הרעיון הוא לחלק את העבודה כך שארצות הברית תלחץ על ישראל בעניין החטופים ו"היום שאחרי" בעוד שמדינות ערב ילחצו על חמאס ועל הפלסטינים. עסקה לשחרור החטופים והפסקת אש ממושכת הם תנאים בסיסיים למימוש התוכנית האסטרטגית הגדולה.
ממשל ביידן חושב שממשלת נתניהו והגורמים הקיצוניים שבה, השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', מכשילים את העסקה לשחרור החטופים שתלויה בהפסקת אש. זו הסיבה שהם ממקדים את הביקורת שלהם בנתניהו. הם מעריכים שהסכם לשחרור החטופים והפסקת אש יביאו לפירוק הממשלה ולהחלפתה עם או בלי בחירות. ממשל ביידן אומר לנתניהו תצטרך לבחור בין בן גביר וסמוטריץ' לביני. למרות שישראל תלויה לגמרי בארצות הברית, ובאוויר מרחפים איומים של הפסקה או האטה באספקת תחמושת ובציוד צבאי, הואיל ונתניהו דואג אך ורק לשרידותו, לא ברור מה הוא יעשה.
ישראל טוענת שבלי פעולה ברפיח לא ניתן יהיה להשיג את מיטוט היכולת הצבאית והשלטונית של חמאס, ולפיכך תאפשר לו לשרוד ושיש לה תוכנית לפנות עזתים מאזור רפיח למקומות מקלט אחרים. על אזהרת בלינקן הגיב נתניהו באמרו שישראל תכנס לרפיח עם או בלי תמיכה של ארצות הברית. זו היא אולי טקטיקה להרוויח כמה נקודות בקרב הבייס הליכודי, אבל בעיקר התרסה שרק מחמירה את המשבר עם ביידן.
בוושינגטון נמצאות שתי משלחות ישראליות לבירור רפיח, האחת צבאית בראשות שר הביטחון יואב גלנט והשנייה מדינית בראשות השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר. הם יציגו תוכנית אפשרית לפעולה צבאית ברפיח וישאלו את האמריקאים איך הם חושבים שניתן למוטט את חמאס בלי פעולה כזאת. עמיתיהם יאזינו אבל לאור האמירות והרוחות הנושבות בוושינגטון, לא בטוח שהם יסכימו, ובלי דיון רציני בתוכנית הגדולה, עניין רפיח הוא פחות משמעותי.
בלחץ על חמאס ועל ממשלת נתניהו, ממשל ביידן חושב שבמכה אחת הוא יוכל לנטרל את הקיצוניים הן בקרב הפלסטינים והן בקרב הישראלים, שנתפסים כמכשולים הגדולים ביותר בדרך לממש את התוכנית הגדולה. יתכן, שביידן מפריז בכוחה של הדיפלומטיה האמריקאית לסלק את חמאס מהרצועה ואת חיזבאללה מדרום לבנון. אולם בעדר חלופות אחרות, אולי כדאי לתת לו הזדמנות.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון