ביום שלישי האחרון, ועדת הכנסת אישרה לקיים כרגיל את פגרת הפסח של הכנסת - שתחל ב-8 באפריל ותימשך עד ה-18 במאי, תוך התעלמות גורפת מהעובדה שמדינת ישראל ואזרחיה בעיצומו של משבר לאומי וביטחוני עמוק. ברוב של שמונה חברי כנסת מול שלושה, הם הצביעו לטובת היציאה לחופשה של עצמם - כמעט חודש וחצי שמוקדש לטובת מנוחת חברי הכנסת - בזמן שהמדינה בוערת עד כדי להבות.
צריך להוכיח שישראל בנויה על ערכים גם במלחמה | תא"ל במיל' שמעון חפץ
זה יהיה הניצחון של סינוואר: מדוע לישראל אסור להסכים להחזרת פלסטינים לצפון הרצועה
אם חשבנו שלא יכול להיות גרוע יותר, בשבוע שעבר התבדינו, וחווינו שפל חדש: הממשלה הוכיחה שוב עד כמה היא מנותקת מהצרכים והקשיים של אזרחי ישראל. כל זאת כאשר יש עוד 134 חטופים וחטופות שמחכים לנו אי שם במעמקי הגיהינום של שבי חמאס, חיילים נלחמים ברצועת עזה ובגבול הצפון, ויש עשרות אלפי פליטים מגבול הצפון והדרום שלא רואים את האופק.
לאותם אזרחים וודאי שלא מחכה שום פגרה בפתח - והמציאות המוטרפת שלהם, שעולה על כל דמיון - הופכת להיות רק קשה ומאתגרת יותר מיום ליום. בעקבות המלחמה, יש לציין כי בקרב מפונים רבים התפתחו בעיות נפשיות, פיזיות וכלכליות קשות, שככל הנראה רק יתעצמו עם הזמן - בהיעדר חקיקת פתרונות הולמים.
רק לפני כמה ימים, הגיעה לוועדת החינוך בכנסת תושבת גבול הצפון כדי לדבר על המצוקות הקשות של בנה ולעורר מודעות. היא נסעה 4 שעות - כל הדרך מקיבוץ כפר בלום בגליל העליון עד למשכן הכנסת בירושלים - אך ח״כ יוסף טייב, העומד בראש הוועדה - לא נתן לה זכות דיבור, וטען כי עבר עליו יום ארוך ועמוס. יום לאחר מכן, התקיים דיון בנושא פגיעה בעסקים בצפון, שאליו לא הגיעו חברי כנסת מלבד יו״ר הועדה - הצדיק היחיד בסדום. מכך עולה שגם כאשר הכנסת פועלת במתכונתה הרגילה - חברי הכנסת אינם מנצלים את זמנם לטובת קידום פתרונות הולמים למצוקות האזרחים. היחס המחפיר משקף ואף מעצים את תחושת הניתוק הקשה וההפקרות שמרגישים האזרחים מצד מקבלי ההחלטות.
במערכת הדמוקרטית, נבחרי הציבור אמורים לייצג את הציבור, להציע הצעות חוק, ליזום דיונים - ובעיקר להקשיב לצרכים ולרצונות של הבוחרים בזמן שגרה - ובוודאי שבזמן מלחמה. בראשית ״חרבות ברזל״, נהגו רבים להשתמש בביטוי ״המדינה לא באירוע״, שביטא ביקורת כלפיי התנהלות המדינה - אשר לקח למנהיגיה זמן רב להתעשת ולפעול. אמנם עברה כמעט חצי שנה מאז אותו ה-7 באוקטובר, אך נדמה שהתפקוד הלקוי עוד לא השתנה. הגה המדינה נתון בידיהם של קברניטים חסרי כיוון, המותירים את אזרחיה נסערים וחסרי ודאות.
אי אפשר להתכחש יותר למציאות הכואבת: התושבים בקריסה נפשית, פיזית וכלכלית - כל אחד עם הקושי, המחסור, האובדן או האבל הפרטי שלו - שהביאה עליו המלחמה הקשה בתולדות ישראל. דווקא בתקופה שהעם על סף שיברון, אזרחי המדינה צריכים להרגיש שיש מי שידאג להם ולמצוקותיהם. הם צריכים להיות בטוחים שהם לא יופקרו יותר לעולם כמו ביום ההוא בחודש אוקטובר - שטרף את כל הקלפים. הם מחכים שחברי הכנסת ידאגו לפיצויים לעסקים שנפגעו, יקשיבו למשפחות החטופים, יספקו פתרונות הולמים למפונים, ובעיקר שייתנו לכל אזרח את התחושה - שלא משאירים אותו ניצב לבד במערכה - בהיעדר ממשלה. שיזכרו - הם הקואליציה שנבחרה בלית ברירה - להושיע אותנו בזמן המלחמה. תחושת הנטישה וההפקרות הולכת ומעמיקה, וחברי הכנסת נדרשים לפעול באופן מיידי למען רווחת האזרחים - אחרת לא תהיה דרך חזרה.