ישראל היא רכבת שירדה מהפסים. קרון שהשתחרר מהקטר. עגלה ללא עגלון. אין הסבר אחר לפארסת יציאתה של אוגדה 98 מחן יונס. מדוע יצאה אוגדה 98 מחן יונס? ובכן, תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את נתניהו (ושאלו אותו), הרי זה כדי להיערך לפעולה המובטחת ברפיח. תיכף זה יקרה. או-טו-טו. על האש. וכו׳ וכו׳. אלא שאף אחד, לא בצבא ולא מחוץ לצבא, לא מאמין שצה״ל עומד להסתער על רפיח.
תחילתה של התדרדרות מופלאה: היחסים בין ארה"ב לישראל בנקודת מפנה | שלמה שמיר
הגיע הזמן לחזור ולהרתיע: כך ישראל צריכה לפעול מול "הנקמה" האיראנית
יש גרסה נוספת. היא מתפרסמת בכל מקום אפשרי בעולם ובכל שפה. על פי הגרסה הזו, יציאתה של אוגדה 98 מחן יונס קשורה למגעים לעסקת חטופים. רשתות תקשורת רציניות בעולם מדווחות שהשיחה בין הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו הייתה דרמטית, ביידן נתן לנתניהו להבין שהוא לא נמצא כפסע מהניצחון, אלא כפסע מהשמדתה הסופית של הברית בין ישראל לארה״ב.
מאותו רגע, כך מדווחים בעולם, הפך נתניהו למי שחותר בכל הכוח לעסקת חטופים. אלא שיש בעיה. עסקה כזו, כולל הוצאת אוגדה 98 מחן יונס, מסכנת את שלום הקואליציה, כלומר את שלומו של נתניהו. אז מה עושים? רוקדים על שתי החתונות. הולכים עם הפעולה ברפיח, ומרגישים בלי. ולהיפך.
בשורה התחתונה, וכמו תמיד אצל בנימין נתניהו, אנחנו משלמים את המחיר המופקע ביותר, לא מקבלים את הסחורה, אוכלים את הדגים הסרוחים ומגורשים מהעיר. במקרה הזה, מחן יונס. אם אכן נתניהו מתכוון ללכת לעסקת חטופים ומשלים עם העובדה שהמלחמה העצימה בעזה הסתיימה, למה לא לקבל על זה נקודות? למה לא ״למכור״ את יציאתה של אוגדה 98 מחן יונס לאמריקאים, לעולם, למתווכות במו״מ עם חמאס, כמחווה הומניטרי לתושבי עזה לשבוע האחרון של הרמדאן?
אני אגלה לכם למה: כי זה עלול לעצבן את בצלאל בן-גביר ואיתמר סמוטריץ׳, שני עמודי האש הצורחים לפני המחנה. ואם אין לך כוונה ללכת לעסקת חטופים ואתה רק מבזבז זמן כי אתה מתכנן לכבוש את רפיח, למה אתה מוציא את 98 מהרצועה?
מה שהכי סביר שקרה בסוף השבוע האחרון, זו ההתקפלות הגדולה והצפויה של נתניהו. ראש הממשלה התגלה שוב כבלון מלא אוויר חם, פסקול של נאומי רהב בבריטון מרשים שאין מאחוריהם כלום. למה זה סביר להניח? כי אחרי כל הסירובים והאיסורים והצהרות הימין המפוארות, ממשלת הימין על מלא של נתניהו אישרה את כל הדרישות ההומניטריות האפשריות, כולל פתיחת מעבר ארז, נמל ימי, אספקה בלתי פוסקת של ה-כל לחמאס.
עכשיו תחשבו רגע מה היה קורה אם נתניהו היה מסכים לכל זה ביום הראשון. מתקשר לנשיא ביידן ואומר לו: "כבוד הנשיא, אני מודה לך על ההיחלצות המדהימה לטובתנו. בתמורה, אנחנו נאשר את כל הסיוע ההומניטרי האפשרי לתוך עזה. לא נמנע מהם כלום". נתניהו היה יכול להגיע לעסקה עם ביידן: אפשרות לחימה עד הכרעת חמאס, תמורת סיוע הומניטרי לא מוגבל לאורך כל הזמן הזה. ביידן היה יוצא גדול. ישראל הייתה יוצאת גדולה. להסכם כזה היה מגיע שרון עם ביידן. להסכם כזה היה מגיע בנט עם ביידן. להסכם כזה היה מגיע כל ראש ממשלה ישראלי שהוא גם פטריוט, עם ביידן.
להסכם כזה לא הגיע נתניהו עם ביידן, כי הוא בן ערובה בידיהם של בן גביר וסמוטריץ׳. הוא לא יכול להגיד את האמת. הוא לא יכול לעשות את מה שנכון לישראל. הוא כן יכול לשקר, לנאום, להבטיח, למשוך זמן ולהמשיך להחריב את ישראל. את זה בדיוק הוא עושה. בתחום הזה, אין לו מתחרים.
מי שמנסה לדחוק את ארצות הברית של אמריקה לפינה ברגע הראשון של מערכה היסטורית וחשובה כל כך, מוצא את עצמו מקץ חצי שנה בפינה, מבודד, נטוש ופאתטי. ״אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט״, הוא הכריז גם אתמול. יותר נכון היה להכריז ש״אנחנו כפסע מאישור מחודש לתכניות לכיבוש רפיח״ (ציוץ של רשף שי).
תחשבו על זה שלפני שלושה חודשים אפשר היה להחזיר את כל החטופים תמורת הפסקת התמרון והגדלת הסיוע. אז, נתניהו קרא לזה ״עסקה מופקרת״. היום, מתברר שזו העסקה שהוא הולך לבצע, רק בלי לקבל את התשומות הבינלאומיות שיכול היה לגרוף. אם היה כאן מנהיג אמיתי שמסוגל ללכת ״עד הסוף״ מול חמאס, הייתי מוכן ללכת איתו ולשלם את המחירים. אבל נתניהו לא משלם מחירים אף פעם, כשמוגש החשבון. הוא משלם רק כשזה מאוחר מדי. ואז המחירים מופקעים, הסחורה פגומה והבושה גדולה.