חג הפסח נחגג השנה בצל אירועי ה-7 באוקטובר, החטופים, המתקפה האירנית והמצב המורכב - מה שעשוי להעלות חששות ופחדים בקרב הילדים. יואב רודניקי, פסיכולוג קליני, מנהל מרפאת ברה"ן ילדים ונוער במאוחדת גבעת שמואל, מסביר בטור ל"מעריב" כיצד הכנה מוקדמת והסברים מעמיקים יסייעו למנוע חרדה ובלבול.
חג הפסח מעלה אצל רובנו קונוטציות חיוביות. ליל הסדר, ארוחת חג מושקעת, איחוד המשפחה הכולל לעיתים קרובים שזמן רב לא ראינו, בגדים חגיגיים וחדשים, התרגשות של ילדים לקראת קריאת ההגדה, גם אם הם לא מבינים את רוב המילים, גניבת האפיקומן וטקס החזרתו תוך "משא ומתן" על מתנה ועוד.
השנה, לאור אירועי ה-7 באוקטובר והחזית החדשה של השבוע האחרון, עולה השאלה האם נוכל בכלל להתכנס ולהיפגש השנה? לכך מתווספות חרדות, עצב והמורכבות של התקופה הנוכחית.
משפחות רבות מתכנסות ללא יקיריהם שנחטפו, משפחות שהצטרפו לאחרונה למעגל השכול חשות בעוצמה את החסר של קרוביהם שנפלו, משפחות המפונים הנאלצות להתכנס בצורה מאולתרת ללא תחושה של "בית". לצד אלה גם המצב הכלכלי המעיק והלוחץ המאלץ אותנו לצמצם הוצאות, והדאגה הבלתי פוסקת - "מה יהיה?".
אלו רק דוגמאות מעטות מהמורכבות הייחודית שמלווה אותנו השנה. אם נחשוב על כך שגם אנו כמבוגרים מגלים קושי להתמודד, נבין שלילדים שלנו קשה פי כמה וכמה. הילדים חשופים למידע רב שפעמים רבות הוא חלקי ובמקרים אחרים לא מהימן. התוצאה - תחושות של בלבול וחרדה העלולות לעלות דווקא כשהמבוגרים מסביב מנסים ליצור מציאות אחרת, כמו בליל הסדר.
ניתן לדמות אירועים מעוררי רגש רב, כמו חג הפסח, לזכוכית מגדלת. זכוכית מגדלת לא יוצרת יש מאין, אלא מגדילה ומעצימה את הקיים. אם יש חרדות - אלו צפויות לעלות ולצוף. אם יש בלבול - הוא ימצא דרכו החוצה בגלל, או בזכות, עוצמת החג. ילדים אשר ממש בימים אלו חווים ביטולי קייטנות וטיולים יכולים לחשוש לנסוע הרחק מהבית, לחוש חוסר ביטחון דווקא כאשר המשפחה מתכנסת.
אחרים יתהו איך ניתן לחגוג כשהחטופים עדיין נמצאים בעזה. יהיו כאלה אשר ירגישו חרדה עמוקה כאשר יגיע הרגע לקיים את מנהג החג לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, שמא יבואו מחבלים. ילדים עלולים לחשוב שהמשפחה עניה, ממש כמו בסיפורי הילדים אותם הם מכירים, אם הם נדרשים לצמצם את הבקשות למתנות לחג.
כאשר עולות שאלות שאין להם תשובה פשוטה, שביטולן במילים כמו "יהיה בסדר" רק יגבירו את המצוקה, אנו נדרשים לגלות סבלנות ורגישות רבה, ולכן אין להשאיר זאת לרגע האחרון. באירוע עצמו, אנו עלולים למצוא עצמנו עסוקים בהכנות ובאירוח, חסרי סבלנות, מתוחים, עייפים, והתשובות שניתן עלולות להיות לא תואמות ובוודאי לא מספקות.
הכנה מראש היא המפתח לאירוע בו ניתן יהיה לשלב בין שמחה ועצב, מבלי לחשוש שהאחד יגרע מן השני. שיחה מוקדמת עם הילדים יכולה להוות הזדמנות בה ניתן יהיה לדבר על המצב, להבין מה הילד יודע על המתרחש מסביב. בשיחה כזאת נוכל להקשיב לחששות של הילד ולבלבול בו הוא נמצא.
נוכל להסביר מה עתיד להתרחש בחג עצמו, מי יגיע (ומי לא), האם יהיו הבדלים או הגבלות השנה לעומת שנים קודמות ומה משמעות הצמצום וההגבלה ועוד. במילים אחרות, להדגיש עבורם את מה "שיש" מבלי לגרוע או להסתיר את מה ש"חסר".
לסיכום, חג הפסח מעלה קונוטציות רבות ושמחות. גם בזמנים מורכבים כמו אלה, אנו יכולים לחגוג ולשמוח. כהורים אנו נדרשים לעזור לילדים שלנו להגיע להבנה מלאה (ככל האפשר) של המציאות, וזאת על ידי התייחסות גם לדברים הטובים שיש, לצד התייחסות לכאב, לחרדה לבלבול.
אם ננסה לטאטא זאת מתחת לשטיח, אנו עלולים למצוא עצמו בדיוק במצב הפוך ממה שהתכוונו. כאמור, רק התייחסות מלאה, רחבה, משלבת, היא זו היכולה להקנות ביטחון, דבר שבתורו יעזור ליהנות ממה שיש.
חג שמח.