ישראל הציגה למתווכים הצעה נדיבה ומרחיבה, הרבה מעבר לנדרש, אבל נראה שהחמאס אינו מעוניין בעסקה, והתקיפה מרפיח למרחב כרם שלום היא רק נדבך אחד נוסף בהתנהגותו היהירה והנפשעת. ההתנהגות המבישה והרופסת של המתווכים ובראשם ארה"ב, שעל פי הדיווחים הציעה לחמאס, ללא אישור ישראלי, ערבויות שהעסקה הנוכחית תוביל בסופה להפסקת הלחימה, עוזרת לחמאס לקבל החלטות המקשיחות את עמדותיו.
הכל זה בלוף? "ישראל בכלל לא שוקלת להיכנס לרפיח"
אחרי שבעה חודש לחימה, בעזה ובצפון, בעצימות גבוהה ובעצימות נמוכה, ואחרי תקיפה ישירה על ישראל מצד הפטרון האיראני, ישראל ניצבת בפני הכרעות קשות, אבל ללא ספק הגיע הזמן להפסיק לדבר ולחכות למוצא פיהם של הרוצחים מהחמאס, ולעבור למעשים. ישראל חייבת להבהיר שלא תהיה שום עסקה שמשמעותה עצירת הלחימה ו/או יציאת כוחות צה"ל מהרצועה.
האתגרים המרכזיים העומדים בפני ישראל הינם:
-השלמת מטרות המלחמה, ריסוק והשמדת יכולות החמאס (כולל רפיח, מחנות המרכז וציר פילדלפי, מעל הקרקע ומתחתיה), שלילת יכולותיו הצבאיות, השלטוניות והארגוניות, והרג מנהיגיו וכל אלו שהשתתפו בפשע המלחמה הנורא.
- החזרת החטופים וגופות הנופלים.
- סיום העימות בצפון והסגת כוחות החיזבאללה לאזור שלא יאיים על תושבי הצפון ויאפשר להחזירם בביטחון לבתיהם.
- המשך הטיפול באיראן, בתגובה על התנהגותם האגרסיבית, התקיפה על ישראל והמשך התעצמותם בגרעין.
-האתגרים המדיניים, כולל הפוטנציאל לנורמליזציה עם סעודיה וכריתת בריתות (שאינן מומלצות) עם ארה"ב, יוכלו לחכות.
כלל הגורמים בישראל, ללא קשר לשיוכם הפוליטי וליחסם לראש הממשלה, חייבים להפנים שהחמאס מבין רק שימוש בכוח ומנצל לרעה כל התנהגות שמשדרת חולשה. רק לחץ צבאי אמיתי ורציף יוביל אולי לשחרור חטופים, בעסקה עתידית או תוך כדי המבצע.
אין סיכוי לעסקה בגישה שננקטה בטעות, כולל בהצעה המצרית האחרונה. ההתגמשות והוויתורים הישראליים הזמינו עוד לחץ, ותקיפות חמאסיות, כולל על המעבר שמשמש להכנסת סיוע הומניטרי לרצועה. כל עוד החמאס יהיה תחת הרושם שהוא מקבל כמעט את כל מה שהוא רוצה בלי עסקה, לא יהיה לו שום אינטרס להגיע לעסקה. לצערי כל המתווכים, אבל גם גורמים רשמיים ולא רשמיים בישראל, עוזרים לחמאס להגיע למסקנה הזו.
ההימנעות מכניסה לרפיח, בעיקר בגלל לחץ אמריקאי ומצרי ובהמתנה לעסקה, הייתה טעות קשה, למעט אולי בשבועיים הראשונים, עד שהתברר שהחמאס פשוט לא מעוניין בעסקה. על פי הדיווחים, לחץ שהופעל על חלק מהחברים גרם להם לשינוי דעתם והוביל לדיון נוסף בקבינט המלחמה ואחריו לדיון בקבינט המורחב, שלא הסתיים בהצבעה, לא בנושא סגירת אל-ג'זירה ולא בנושא הפעולה ברפיח, בעיקר לאור הלחצים של גורמי הביטחון שמנסים להגיע לעסקה, כמעט בכל מחיר.
לצה"ל ולקהיליית הביטחון תפקיד חשוב מאד בהצגת המשמעויות בכל פעולה ולהמליץ על הדרך הנכונה לדעתם, אבל ההחלטות צריכות להתקבל כשהם מחוץ לחדר. האחריות המלאה לקבלת ההחלטות מוטלת על כתפי הדרג המדיני, הוא צריך לקבל החלטות ולשאת באחריות לתוצאות, ואילו צה"ל חייב לבצע את ההוראות במלואן ועל הצד הטוב ביותר.
הגיע כנראה הזמן לשחרר את הגורמים שמונו להבאת עסקה מהתפקיד כפוי הטובה שהוטל עליהם ולהחזירם למשימות הראויות להם: טיפול במנהיגי החמאס בכל מקום בעולם ופגיעה קשה בתוכניות האיראניות, הגרעיניות והקונבנציונליות. הם יודעים היטב איך לעשות זאת והגיע הזמן להנחות אותם לשנות את סדרי העדיפויות.
המשימה של צה"ל תהיה להתחיל מיידית בפנייה לאוכלוסייה ברפיח להתפנות לאזורים מוגנים, בהם יהיה סיוע הומניטרי מוגבר. לצד הפניות, צה"ל חייב להפגין את רצינות כוונותיו ולהיכנס בהקדם לרפיח, גם אם בשלב הראשון, עד השלמת פינוי האוכלוסייה, הפעילות ההתקפית תתנהל בקצב נמוך.
במקביל לכניסה לרפיח חייב צה"ל, בתיאום מצרי אך ללא תכתיבים, להשתלט על ציר פילדלפי, בשטח עזה, ולמנוע את המשך ההברחות, המתבצעות גם כעת. אין תכלית לפתרון שיתבסס על כוחות מצריים בשטח מצריים, כשישראל שולטת מרחוק ובעזרת טכנולוגיה. ניסיונות כאלו נעשו בעבר ונכשלו באופן חרוץ. רק שליטה ישראלית מלאה בשטח, תבטיח למצרים שלא תהיה זליגת פליטים לסיני, ותבטיח לישראל עצירת ההברחות והתחמשות החמאס.
בצפון נמצא כנראה האתגר המורכב מכולם. מצד אחד החיזבאללה נמצא במצוקה והוא סופג מהלומות קשות, אך אסור לטעות, יש לו עדיין יכולות רחבות לפגוע בעורף הישראלי, לאורך זמן. האתגר המרכזי הוא לאפשר לתושבי הצפון לחזור לבתיהם בביטחון, וכנראה לדחות את המלחמה הרחבה מול החיזבאללה.
כאשר ישראל תסיים את הטיפול בחמאס, יתלכדו כנראה, לזמן קצר, האינטרסים של ישראל ושל החיזבאללה ואיראן, לדחיית הלחימה בצפון. אסור לטעות באתגרי המערכה מול איראן. ישראל חייבת להמשיך ולפעול בעוצמה מול ההתנהגות התוקפנית של איראן ומול רצונה לפרוץ לגרעין. איראן היא עדיין הבעיה המרכזית של ישראל.
מאידך, למרות שהנשיא ביידן וממשלו נחושים לקדם הסדר אמריקני מול סעודיה, עם ישראל (נורמליזציה) או בלעדיה, ישראל חייבת להבהיר לבת בריתה העיקרית והחשובה, שלמרות החשיבות הגבוהה כשלעצמה, הנורמליזציה אינה מצדיקה לקיחת סיכונים וויתורים ברפיח ובציר פילדלפי וגם לא וויתורים לסעודיה בנושא הגרעין ובנושא הפלסטיני. ברור גם שפיצוי אמריקני בדמות ברית הגנה עם ישראל הוא הרבה יותר נזק מאשר תועלת.
לאור ההתפתחויות, שמהן ניתן להבין בבירור את עדיפויות החמאס, העדיפות הישראלית העליונה חייבת להיות השלמת המשימה בעזה (רפיח, פילדלפי והחזרת החטופים), חתירה לפתרון זמני בצפון שיאפשר להחזיר את התושבים לבתיהם בביטחון והמשך הפעילות החשאית והגלויה מול איראן על מנת לוודא שהיא לא מנצלת את ההזדמנות לפרוץ לגרעין ולהמשיך לתקוף את ישראל. הנורמליזציה מול סעודיה חשובה מאד, אך היא יכולה לחכות.
תא"ל (מיל) פרופסור יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המטה לביטחון לאומי בפועל.