מצרים הודיעה אתמול שבכוונתה להצטרף להליך של דרום-אפריקה נגד ישראל בבית המשפט הבינ"ל בהאג בגין עבירות על אמנת רצח-העם. אין ספק שהמהלך הזה מצביע על הדרדרות (ואולי אף שפל) ביחסים בין ישראל למצרים ומעלה תהיות לגבי הרלוונטיות של מצרים כשחקנית רלוונטית בתיווך עסקאות לשחרור החטופים.
הסיטואציה אף מסתבכת כאשר לוקחים בחשבון את הסירוב של מצרים לשתף פעולה עם ישראל בפתיחת מעבר רפיח והסירוב של מצרים להעביר סיוע הומניטרי דרך מעבר כרם שלום כל עוד צה"ל שולט בצד העזתי של מעבר רפיח. ההתנהלות הזו מפחיתה באופן משמעותי את היכולת להכניס סיוע הומניטרי לתוך עזה. יכולת שנפגעת במקביל גם עקב התקיפות של חמאס בכרם שלום.
התפתחות נוספת היא הבקשה המחודשת (הרביעית) של דרום אפריקה לביהמ"ש הבינ"ל שיוציא צווים זמניים כנגד ישראל ובמיוחד יורה לה להפסיק את הלחימה ברפיח. הבקשות הקודמות התקבלו באופן חלקי – ביהמ"ש אמנם לא הורה לישראל להפסיק את הלחימה, אך כן הורה לה, בין השאר, ליישם את מחויבותיה בהתאם לאמנת רצח-העם, לפעול כנגד הסתה לרצח-עם ולאפשר ואף לוודא הכנסת סיוע הומניטרי לתוך רצועת עזה.
קשה לי להאמין שהפעם ביהמ"ש הבינ"ל יענה לבקשת דרום אפריקה וייתן צו בנוגע להפסקת הלחימה כולה או ספציפית ברפיח, משתי סיבות: הראשונה היא שנכון לעכשיו, המתקפה של ישראל ברפיח היא מאד נקודתית ומינורית ולא יכולה להצדיק הוצאת צו כזה. הסיבה השנייה היא שבדומה להחלטות עד כה, ביהמ"ש נזהר שלא לחרוג ממסגרת הסמכות שלו, אשר מבוססת על אמנת רצח-העם, ולא כוללת התייחסות ישירה לסוגיות של דיני המלחמה. מצד שני, אפשר לצפות בוודאות גבוהה למדי, שביהמ"ש יתייחס שוב לסוגיה המשמעותית של הכנסת סיוע הומניטרי מספק.
מיד לאחר הקראת ההחלטה הראשונה של ביהמ"ש הבינ"ל בנוגע לצווים הזמניים טענתי שאחת השאלות החשובות ליישום ההחלטות תהיה בנוגע למה יחשב "כמות מספקת" של סיוע הומניטרי. מאחר שביהמ"ש נתן משקל להתבטאויות של גורמי או"ם שונים כמו משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), המלצתי למדינה לפעול בשיתוף פעולה עם גורמים אלו כדי להראות שהכמות והאיכות של הסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה עומדים בדרישות הדין הבינ"ל ודרישות ביהמ"ש. אני עדיין חושב שישראל וצה"ל צריכים להרחיב את שיתוף הפעולה שלהם ולהפחית את ההתנגשויות וההתנצחויות עם הגורמים ההומניטריים של האו"ם.
התרעות פיקוד העורף