בתי בת 11, והיא פשוט הופכת לאדם לא נחמד. עונה בקצרה, לא משתפת פעולה, לא יוצאת מהחדר. הכל בסדר בהיבט החברתי, יש לה חברות, אבל היא מדברת לא יפה אליי ובעיקר לסבא ולסבתא שלה. אני לא מדבר כך, זה לא הסגנון שלי. מאיפה זה בא? מגיל ההתבגרות?
“התשובה היא כן. עדיין יש הרבה ילדים בגיל הזה שלא יעזו לדבר לא יפה להורים ולסבא וסבתא. קצר? כן. זהו גיל ההתבגרות.
אחד הדברים המאפיינים אותו הוא ניתוק פסיכולוגי מחבל הטבור של ההורים. ניתוק גיאוגרפי כבר יש, בתך מסתדרת לבד. ההורים הם בעצם הסממן של המגבלות הללו, במיוחד ככל שהם מבינים את העצמאות שלהם. ואז הם מדברים לא יפה. ברגע שבתך מדברת לא יפה בנוכחותך, אתה צריך להגיב באופן כזה שאחרי מספר פעמים היא תבין שכדאי לה לא להמשיך להתנהג כך.
עם סבא וסבתא זה יותר קשה, ואני לא מבינה מה הם חושבים כשהם מאפשרים לילדה בת 11 לדבר אליהם בצורה לא מכבדת. לא מבינה מתי אנשים מבוגרים נותנים לילדים קטנים לדבר אליהם בכזה אופן. הבת שלך מרשה לעצמה. התגובה שלנו היא זו שמייצרת לה התנסות. כל החיים אנחנו כל הזמן לומדים ממה שקורה לנו. לא צריך להרוס את הקשר עם הילדים, אך כן לבוא בנחישות ותקיפות”.
לאחרונה הבאנו גור כלבים בשביל הילדים עקב פחד מכלבים של אחד הילדים, וחיזוק הביטחון של כולם באמצעות בעל חיים. הילדים מאוד נקשרו אליו, אך אנו רוצים למסור אותו כי הוא מייצר לכלוך וריחות לא נעימים בבית. איך אפשר לעשות זאת ולמסור את הכלב למשפחה חמה באופן שבו הילדים יקבלו זאת בהבנה?
“לא תיארתם לעצמכם שהכלב יאכל לכם את הרהיטים? כשמביאים הביתה גור כלבים או חתול צריכה להיות מוכנות רגשית לוויתור על חלק מהרהיטים, השמיכות, או ידיעה שאנקה כל הזמן, כי מאוד חשוב לי חיזוק הביטחון של הילדים. אני מוותרת על הניקיון אבל מרוויחה ילדים שאוהבים בעלי חיים ומתחזקים.
ברור שבעלי חיים מייצרים לכלוך וריחות לא נעימים בבית. גם אם הילדים יישבעו שהם יטפלו בכלב, הם לא יעשו זאת. החלטתם שמוסרים אותו למשפחה חמה. איך? מחפשים משפחה חמה. תתכוננו לדרמות. אני לא יודעת איך הילדים שלכם מגיבים לכאב, לצער. אי אפשר לגרום לכך שהילדים יקבלו את זה.
הם לא יקבלו את זה. הורים שרוצים להכניס הביתה בעל חיים, וזה נכון, אני בעד, אין כמו כלב לילד, דעו לכם שהחיה הזו באחריותכם תמיד. כשהילדים קטנים, בינוניים וגדולים, החיה הזו באחריותכם והיא עושה נזקים בבית. אז תשקלו את זה היטב". אני ואשתי נשואים 15 שנה, והמצב בינינו לא טוב מבחינה זוגית בגלל הנושא של חינוך הילדים. אני די מיואש. יש לנו ילד בן 13 וילד בן 10, ובאנו ממשפחות שבהן זוגיות ההורים לא הייתה טובה.
לא קיבלנו מודל לחיקוי בחינוך הילדים. כשהתחתנתי רציתי להיות אחר ממה שהיה אבי. עשיתי טעויות במהלך השנים הללו, אני כל הזמן מנסה לתקן ומרגיש שאני הרבה יותר טוב ממה שהייתי בעבר בכל הנוגע לחינוך. הרפיתי בחלק מהמקרים כדי שיהיה שלום בית, אבל יש לנו בעיות בגלל הילד הקטן. מה לעשות?
“נושא הזוגיות תמיד עולה בקליניקה. הרבה פעמים הזוגיות משתפרת מאוד אם מצליחים להתכנס למטרה משותפת. בדרך כלל אנחנו ממסדים קשר עם אדם מאוד שונה מאיתנו, ואנחנו מייצרים משהו שיש בו את שנינו. זה מאוד בא לידי ביטוי סביב נושא גידול הילדים. אתה לא תצליח לשנות את רעייתך, גם אם היא יודעת שמה שהיא עושה לא טוב. מתחילים מקטן, ולצורך זה צריך את שניכם, להזכיר לכם למה התחברתם. שניכם רוצים אווירה נעימה ואת טובת הילדים. יש לכל אחד מאיתנו שליטה רק על עצמו”.