לאחרונה מתפתחת בישראל הזיה בדבר עסקה המונחת, כביכול, לפתחה, שתענה על צרכיה האסטרטגיים העיקריים, תמורת הצהרה על הפסקת המלחמה בעזה, בלי לוותר על חידושה.
מעבר לנזק החמור בהפסקת המלחמה לפני מיסוד חורבנו של חמאס כשלטון ריבוני (להבדיל מ"ניצחון מוחלט"), הרי מה שמוצג כתמורה לכך הוא חזיון תעתועים: החזרת כל החטופים, הסדר בגבול לבנון, נורמליזציה עם סעודיה וחלופה מתפקדת באמצעות רשות פלסטינית שעברה רפורמה עמוקה. במבחן המציאות, התמונה שונה מעיקרה.
הסדר בלבנון לא יעמוד במבחן. קבלת תכתיבי חמאס תסיר מחיזבאללה את החשש מתמרון בלבנון ותשלול את המוטיבציה העיקרית להרחקת כוחותיו מגבול הצפון. הסכם אמריקאי יהיה חסר ערך בלי אופציה ישראלית לכפותו בכוח, כאשר יופר באופן זוחל. ארצות הברית תתגייס כדי למנוע מישראל תחזוקה אלימה, נחושה ומתמשכת, כל עוד חיזבאללה לא יפתח באש, עד להשלמת הכנותיו. עמידה בלחץ האמריקאי בעזה חיונית לאמינות ההרתעה בלבנון. בלעדיה אי אפשר להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם ולקיים את ליבת האתוס הציוני.
אין סיכוי לרשות פלסטינית מתפקדת כחלופה לחמאס בעזה. הפלסטינים למדו שהתקפה ברוטלית על ישראל מגייסת חלק גדול מדעת הקהל העולמית וכופה אפילו על מנהיגי מדינות ערב, הבזים להם ורוצים ברעתם, להציג תמיכה בתביעותיהם. לכן יש להם אפס מוטיבציה לשנות את מתכונתם האלימה והמתבכיינת. בנוסף, אין סיכוי שיילחמו בטרור החמאסי בעזה. הם אינם מנסים אפילו להתמודד איתו בג'נין, בשכם ובטול כרם למרות שהוא מסכן את שלטונם.
אם ישראל תתפתה להונאה עצמית "עכשוויסטית" בדבר עסקה פיקטיבית, היא תישאר בלי מיסוד חורבנו של חמאס, בלי רוב החטופים, בלי הסדרי ביטחון שיאפשרו השבת תושבי העוטף וגבול הצפון לבתיהם, בלי נורמליזציה ובלי תחליף לחמאס בעזה. חמור מכל: היא תאבד קלפי מיקוח הדרושים למימוש יעדים לאומיים חיוניים באזור במאבק סבלני וממושך, שסיכויי הצלחתו גדולים.
התרעות פיקוד העורף