כעת נראה שהחברה הישראלית כבר בלעה את כל הרוק שניתן היה לבלוע. הגיעו מים עד נפש. אך האמת היא שלאף אחד כבר אין כוח להאבק בטירוף המכפיר ששורר כאן. אחרי שנתיים בהן כל השסעים התפקעו והפקיעו את שלוותנו מליבנו, כבר לא נותר עוד כוח. המשטרה המוכה שוב לא הצליחה למנוע מהאספסוף לפרוץ לבסיס תל השומר. ובמקום לגייס את הנכבדים, שהואילו בטובם להיכנס בכוח בשעריו של שטח צבאי - הדפו אותם לבסוף השוטרים החוצה.
אך אתמול נחצה גבול. הצעירים הללו עמדו קבל עם ועדה בפני המצלמות (סמל הרשע, לשיטתם) לאורך כל היום, מצויידים בסיסמה חדשה. "היום היה ה-7 באוקטובר שלנו". כן. הצעיר המלומד, שלא מוכן להקדיש אפילו דקה מזמנו לטובת החברה בישראל, תוך שהוא דורש ממנה לממן את מעשיו הקדושים, משווה את הבקשה הסבירה והמוצדקת להתגייס לצבא לאחר 10 חודשים של מלחמה עצימה, לטבח השבעה באוקטובר. הגיוס הוא עבורו אונס ברוטלי, שריפת תינוקות בתנור המטבח לעיני אימם, רצח משפחות חבוקות על מיטה.
חבר אחר אמר "נתנו לכם תזכורת קלה ל-7 באוקטובר, נכנסנו לבסיס צבאי באופן לא חוקי, וזה מה שיקרה אם תנסו לגייס אותנו". כמו מתוך חלום בלהות, קם גבר צעיר, לבוש בהידור כיהודי למופת, טוען לשמר את חכמת הדור, תוך שהוא משווה את עצמו בעברית למחבלי הנוח'בה ומאיים על החברה הישראלית - אנחנו נביא עליכם את האסון הבא. אנחנו הנוח'בות של המחר.
יש לירוק לבאר ממנה אתה שותה, ויש להיות יהודי שמרפרר את מעשיו למה שהתחולל כאן באותה שבת נוראה. אתם אסוננו.
אני יודעת, או לפחות רוצה להאמין, שישנם חברים אחרים בתוך הציבור החרדי, שנחרדים למשמע הקולות הללו לא פחות ממני. ההשוואה הזו מקוממת, התזמון מקומם, הסיסמאות מקוממות. אותם צעירים, שמכתימים את הציבור שלכם בכתם שלא יימחה, בתקופה הכי קשה שידעה החברה שלנו, לא יטו אוזן אם אבוא לדבר איתם בעצמי. צאו אתם.
התרעות פיקוד העורף