מרוב אירועים שוטפים ודבר שרודף דבר, אנו רצים מדבר אחד למשנהו ולעיתים מפספסים את התמונה המערכתית הגדולה. בשבועיים האחרונים נפל דבר מהותי במשוואות האסטרטגיות הגדולות: לראשונה מאז 7 באוק' - ציר ההתנגדות נתקל בקרקע המציאות, ולראשונה מזה זמן רב מאוד נחשפה "תקרת הזכוכית" שלו.
הסימפטום המיידי - הדילמה האסטרטגית של השבועיים-שלושה האחרונים - היעדר תקיפה בהיקף נרחב או לפחות השהייתה (לפי שעה) בניגוד לכל הצהרות הרהב שיצאו מהבטן עוד בטרם יצא למצהירים לחשוב על הדברים באופן רציונאלי.
אמנם לא הרחבנו את הדיבור על זה, אבל תקרת הזכוכית נחשפה לראשונה ב-7 באוק' עצמו, כשלבנון[1] ואיראן החליטו שאינן מצטרפות למהלך הקרקעי שהוביל חמאס. סיבותיהן הטובות עמן, ומהן יוזכר המאמץ האיראני להגיע ליכולת גרעינית שבראייתה אסור שייפגע. תחת זאת בחרו במהלך מוגבל מאוד של לחימה מנגד מוגבלת ותחת משוואות מאוד מדודות באופן יחסי בראייה מערכתית (יחסי כי תושבי בצפון נמצאים במלחמה עצימה ואינם רואים את המצב כ"מדוד").
מאז נקלעה ישראל למלחמה מרובת חזיתות וספגה מהלומות הן בזירה האזרחית, הכלכלית, הדיפלומטית ולעיתים גם בזירה הצבאית, ו"עם האוכל בא התיאבון" - הן איראן והן חיזבאללה פרצו מעט את מחסום מגרש המשחקים שהגדירו לעצמם - מי יותר (איראן בתקיפה ישירה ב-14 באפריל של מאות טילים וכטב"מים – תקיפה אחת) ומי פחות (חיזבאללה בהגדלת היקפי הירי והטווחים בצפון).
אבל כפי שהוכח בשבועיים האחרונים, גם אירוע הסיכול הדרמטי של רמטכ"ל חיזבאללה בלב בירות ואירוע חיסולו של ראש הלשכה המדינית של חמאס בטהראן המיוחס לישראל בפרסומים זרים, לא שינו את המשוואה הבסיסית לפיה, למעט חמאס עם סינוואר בראשו, ציר ההתנגדות אינו מעוניין במלחמה אזורית כוללת.
לזה יש לצרף חישובי רווח והפסד מדינתיים, כשלפתע פתאום תפסה איראן את עצמה בידיים והבינה כי יתכן שכניסתה למערכה ישירה מול ישראל טומנת בחובה איום ישיר על המשטר האיראני - פגיעה במקורות ההכנה המרכזיים והכמעט בלעדיים של איראן (נפט וגז) לצד הפרעה משמעותית לשגרת החיים באיראן (תקיפות סייבר מהן כאלו היכולות לשתק את המערכת הבנקאית ומערכות נוספות במדינה), דבר העלול בקלות להתהפך בלחץ התסיסה העממית שממילא קיימת באיראן והמצב הכלכלי הרעוע מאוד לכדי התקוממות להפלת המשטר האיראני. כאמור, את זה מנסה איראן להסתיר באמצעות לוחמה פסיכולוגית המוכוונת נגד אזרחי ישראל.
מלחמה כוללת תחדד לקצה את המתח הקיים בין כובעו הלבנוני לזה האיראני -ברור שלבנון המדינה תישא במחיר המלחמה הכוללת, ולזה אין לגיטימציה בקרב תושבי לבנון הזוכרים היטב את נזקי הפיצוץ בנמל בירות (והחקירה שטויחה) וסבורים שהמלחמה הנוכחית אינה מלחמתה של לבנון כי אם מלחמתם של איראן ושל הפלסטינים.
לזאת יש להוסיף את המצב הכלכלי החמור בלבנון המשפיע על כל תושב, ופוגע גם בתשתיות המדינה (כולל תשתיות האנרגיה - המחשה לכך קיבלנו השבוע בהפסקת החשמל רחבת ההיקף ברחבי המדינה), ואת העקורים הרבים מדרום לבנון (כ-100 אלף איש שעזבו את בתיהם ונעו צפונה). כל זה מטיל צל כבד על יכולתה של לבנון לשרוד מלחמה כוללת. בימים אלו מגלה חיזבאללה שיכולות צבאיות זה טוב ויפה, אבל נדרשים גם תנאים אסטרטגיים להפעלתן. ואת זה אין לו, אלא אם כן יש ברצונו לאבד אותן, את מדינת לבנון כאכסניה ששירתה אותו שנים רבות ואת, לחלוטין, הלגיטימציה הציבורית הרחבה בלבנון ששירתה אותו שנים רבות.
זוהי תקרת הזכוכית של איראן וחיזבאללה, ונראה שישראל מתחילה להבין כי תקרת זכוכית של הצד השני מהווה הזדמנות אסטרטגית עבורה לפעול ולשבור את משוואות הפעלת הכוח שהיו קיימות עד כה.
באסטרטגיה מושכלת ביממות האחרונות החלה ישראל סוף סוף לתקוף מטרות משמעותיות הרבה יותר (אסטרטגיות) של חיזבאללה ובהן ככל הנראה טילים ארוכי טווח שאיימו על ישראל, וכל זה קורה, לראשונה ברצף ובשיטתיות בעומק לבנון.
בעגה המקצועית זה נקרא לשנות את "מגרש המשחקים" שהיריב ניסה לתעל אותנו לתוכו, ולאתגר אותו במגרש שפחות נוח לו, כאשר התפיסה עצמה ככל הנראה גורסת השמדת יכולות אסטרטגיות מהותיות של הצד השני כהכנה למלחמה כוללת, כך שאם בסופו של דבר נידרש לה, חלק מיכולותיו של חיזבאללה יעוקרו/ינוטרלו. מדרגות הפעולה הבאות יכולות להיות למול גורמי כוח בלבנון, עבור בפגיעה מדודה בתשתיות של המדינה הלבנונית וכלה במלחמה רחבה שבה תיפגע מדינת לבנון אנושות.
היום במהלך הבוקר החליט חיזבאללה על מענה לתקיפות בעומק לבנון על אתרים צבאיים שלו, בדמותה של תקיפה על עיר אזרחית בישראל, אך ניסה לשמור, פחות או יותר, על מסגרת הטווחים הגיאוגרפיים המוכרים של הלחימה בצפון. ככלל, ובמיוחד למול המבוכה האסטרטגית של הצד השני - נדרשת תגובה עצימה באותה מטבע - פגיעה באזרחים בשטח ישראל תוביל לפגיעה לא באזרחים לבנוניים אלא בתשתיות אזרחיות לבנוניות המשרתות אותם (וגם את חיזבאללה).
כרגע הצ'קליסט האסטרטגי הישראלי הוא חיובי. נכון יהיה להעצים המיקוד בלבנון, אך לצד זאת אין להרפות מהמסרים ההתקפיים מול איראן - זה חזק, זה חשוב וזה עושה את העבודה למול המבוכה האסטרטגית שהצד השני נמצא בו.
התרעות פיקוד העורף