הגורם הראשון הוא השקעת מאמצים חסרי תקדים של שלטונות איראן לארגן את צעירי הגדה במסגרות של חמאס או הג'יהאד האסלאמי, כדוגמת ההתארגנות ברצועת עזה. טהרן מעבירה כספים בהיקפים אדירים שלא היו מוכרים בעבר בערי הגדה, ובשים לב לעובדה כי רמת האבטלה שם גבוהה מאוד ולרבים ממשקי הבית באיו"ש אין ולו גורם מפרנס אחד נוכח איסור כניסת פועלים לישראל, מצליחים האיראנים ליצור חלופה ראויה לכספי הרשות הפלסטינית.
מיליוני דולרים מוזרמים באמצעות בנקים וחלפנים ואף על ידי הסתננות שליחים מירדן. אלא ששלטון משמרות המהפכה של איראן אינו מסתפק רק בהעברות כספים, אלא מנצל את גדר הגבול הפרוצה בין ישראל לירדן כדי להבריח נשק ואמצעי לחימה נוספים כדי שהחוליות הנבנות בג'נין וטול כרם בעיקר, יהיו מסוגלות להתמודד ביעילות מול יחידות צה"ל.
הגורם השני הוא דעיכתה של סוגיית המדינה הפלסטינית העצמאית מסדר היום הבינלאומי. זיק התקווה שניצת באולמות בתי הדין הבינלאומיים בהאג ובכמה בירות תומכות אש"ף הספיק לכבות, ועימו התקווה למומנטום אירופאי ואפריקאי בנושא התמיכה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. לא מעט מתושבי הגדה המערבית מבינים כי נוכח טבח 7 באוקטובר הסירו בישראל לחלוטין את רעיון שתי המדינות מסדר היום, ועליהם יהיה להמתין עוד זמן רב, אם בכלל, עד לשיבה לשגרת "שתי מדינות לשני עמים". תובנה נוספת של הפלסטינים היא ששיבת הסוגייה הפלסטינית למרכז העניינים באמצעים מדיניים בלבד נחלה כישלון חרוץ, ולאור זאת, מבחינתם אין להם אלא לחזור אל הדרך הישנה – הטרור.
הגורם השלישי לבעבוע הפורץ באיו"ש הוא היחלשותו של "דור המייסדים". בשבוע שעבר אחד מראשי החמאס ח'אלד משעל קרא "לחדש את פיגועי המתאבדים", אלא שקריאתו נפלה על אוזניים לא קשובות כשחלק ממבקריו קראו לו "לשלוח את בניו להתאבד, אלה המתגוררים עימו במלונות שבעה כוכבים". משעל, כמו אבו מאזן וראשי הפת"ח, זוכים לקיתונות של ביקורת בטענה שמאבקם בישראל, מאבק הראשונים, הוא עצל ורפה, אנאכרוניסטי ולא אפקטיבי. מהשטח עולות קריאות לשים סוף לחידלון של מה שקרוי "הרשות הפלסטינית" וליטול יוזמות כפי שעשה סינואר. בתוך כך נשמעות קריאות לבטל את שיתוף הפעולה והתיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית, כשלמעשה האויבים המשותפים לשניהם הם - החמאס והג'יהאד האסלאמי.
מול הטרור המתחדש שמרים את ראשו שוב בנוסח האינתיפאדות, צה"ל החל להפעיל שיטות שלא היו נהוגות בעבר: ירי ממטוסים, כטב"מים, כניסות יומיות למתחמי טרור ואף הזזת תושבים ממקומות ואזורים המיועדים להריסה ועוד. בעוד צה"ל מעמיק את פעולתו במרחבי איו"ש ומחנות הפליטים ומספר ההרוגים הפלסטינים עולה מדי יום, עולה השאלה הנשאלת: האם תבלום ישראל את המתקפה של צעירי הגדה? התשובה לכך תלויה בהתייחסות הדרג המדיני ומערכת הביטחון לאיום. האם יראו בהתקוממות הנוכחית כעוד גל טרור שדינו המשך של "כיסוח הדשא" או שמא יראו בו כזרוע אינטגרלית במערכה הרב זירתית בחסות ובהכוונה איראנית. אחד מחכמי הדורות האחרונים כבר הגדיר שיגעון כחזרה על אותן פעולות שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. הגיעה השעה לבצע עקירה מהשורש ולוודא שאיראן תשלם את המחיר בגין מעשיה נגד ישראל ובתוך כך גם עבור ההתעוררות בגדה.
התרעות פיקוד העורף