שבועות ספורים מאז הודיע השר זאב אלקין על ריצתו לראשות עיריית ירושלים לפני חמישה חודשים, הצהיר ראש העירייה הנוכחי ניר ברקת על תמיכתו בו ומהר מאוד הופץ סרטון בו השניים נכנסים יחד לצלילי מוסיקת מערבונים לחומוסייה בשוק מחנה יהודה בירושלים. ברקת, היחיד בסרטון שפונה ל"תושבי ירושלים", מעביר בו את השרביט לאלקין המשדר הכרת תודה.
בסרטון הזה, שבמרכזו מנהיג שסומך לעיני קהל מרעיו את ידיו של ממשיך דרכו חסר הניסיון, המסר ברור: אלקין כאן בגלל ברקת, ואם ברקת היה אוסר על אלקין להתמודד, השר היה מציית באותה מידה. בהדרגה התברר שקמפיין החומוסייה לא היה דחיפה של אלקין למים הקרים של מרוץ הבחירות. לאורך הדרך סירב הלה להפגין יכולת לשחות בגפו, סירוב שגבר בשבוע האחרון כשלווה בראש הממשלה בנימין נתניהו בסיור בשוק הצפוף והסואן, שאף הגיע לתדרוך ערב הבחירות.
למרות האהדה שגילו כלפיו בהתחלה הסקרים, הובן עם הזמן שאלקין מסרב להיות מלכת הכיתה, אלא מעדיף להיות בעמדה של חברתה הטובה והמוצלחת; אני לא פה בזכות עצמי, אלא בזכות הבולדוזרים שאתם מעריצים. ולא שלא היה לו מה להביא מעצמו. אדרבה, מדובר באדם חד ואינטליגנט.
אם לא די בכך, אלקין לא פספס הזדמנות לשדר שהוא מאוים מצד מתחריו. לעופר ברקוביץ', המועמד הצעיר (שעד לפני כשנה רק כשליש מהציבור הירושלמי נחשף לשמו) הקמפיינרים של אלקין הקדישו סרטון תעמולה שמשרטט אותו כנער קל דעת שיקרוס תחת נטל כתפיו של ראש העיר. בפועל, זה רק הבהיר שאלקין לוקח את ברקוביץ' ברצינות כיריב שווה לו. אלקין גם יכול היה לוותר על פרסום מכתב ההתראה ששלח ביום ראשון למשה ליאון.
לסיום אי אפשר להתעלם מכך שאלקין הוא המועמד היחיד שלא שירת את הציבור בירושלים במסגרת מועצת העירייה. בניגוד לברקוביץ', שצמח מתוך עשייה עירונית, אלקין שיחזר את המסלול שליאון כשל בו לפני חמש שנים (ואולי גם עתה): איש ציבור לא ירושלמי, שהעתיק את מקום מגוריו לעיר לקראת הבחירות. לאורך המערכה הוא אף ביקש לצוד את לבם של הבוחרים הירושלמים בדיבור על ירושלים כסמל לאומי. אכן קל לשכוח לעתים שהירושלמים הם לא רק דיירים מקריים בבירת ישראל, אלא אנשים בפני עצמם, שרוצים, בעוונם הרב, פשוט לחיות.