התעניינות רבה עוררה בתקשורת הישראלית נוכחותם של בכירי המודיעין המצרי בעצרת שבה נאם יחיא סנואר ביום שישי לפני שבוע. צמרת חמאס ארגנה את הכינוס כהוקרה לזכר שבעת הרוגיה באותה תקרית מסתורית, שבה נחשף כוח מיוחד של צה"ל ליד חאן יונס. סנואר הצהיר כי קרוב היום שבו ישובו הפלסטינים לאל־אקצא, והזכיר כי בידי אנשיו טילים שמגיעים עד תל אביב.

בשורה הראשונה ישבו שני קצינים מצרים נשואי פנים. הבכיר בהם הוא אחמד עבד אל־חאלק, האחראי על התיק הפלסטיני במודיעין הכללי המצרי. אפשר לראות בנוכחותם ביטוי של תמיכה פסיבית בעמדותיו הקיצוניות של מנהיג חמאס. אפשר גם לטעון כי היא משמשת הסכמה בשתיקה להתבטאויותיו של בכיר חמאס.

כך גם בנוגע למפגן האקדח. בעיצומו של הנאום, ניגש אחד מחמושי הזרוע לסנואר ומסר בידו אקדח עם משתיק קול, שנטען כי ננטש בזירת האירוע בידי אחד מלוחמי צה"ל. אבל הבכיר המצרי ישב שם במשימה חשובה, ונוכחותו שירתה את מטרותיה. זוהי הפוליטיקה האזורית. חלקה מתנהל על הבמה, ורובה - מאחוריה.

עבד אל־חאלק מוכר היטב לצמרת חמאס. בעברו, כקצין צעיר במודיעין המצרי, חי כמה שנים בעזה. הוא מוכר גם לישראלים. זה שלושה שבועות ברציפות נוחת הברנש הזה בנתב"ג ישירות מקהיר, ומשם ממשיך לרצועת עזה. תפקידו לפקח מקרוב על יישום הבנות רגישות שהוסכמו בין חמאס לישראל. כמו שוטר, הוא ואחד או שניים משותפיו במודיעין המצרי מתבוננים במתרחש ממרחק אפס, שואלים את השאלות הנכונות ולוחצים היכן שצריך. המשימה שלהם היא לדאוג שראשי חמאס יפעלו לרסן את בלוני התבערה, מטעני החבלה בגבול והמתפרעים חמומי המוח. ואכן, בשלושת ימי שישי שחלפו (היום ימלאו להם ארבעה) לא נהרג אף פלסטיני מאש צה"ל. ביום שישי שעבר סיים עבד אל־חאלק את משימת הפיקוח והוזמן על ידי סנואר לעצרת. אופי משימתו שם, והמגעים הקרובים ביניהם, לא אפשרו לו להגיד לא. ובעצם, מדוע יסרב. קידות קלות תמיד היו יפות לבניית אמון.

הבעיה המשפטית
ביקוריו התכופים של הקצין הבכיר בעזה הם תוצאה של הסכמות חשאיות בין ישראל, מצרים, קטאר וחמאס. הסכמות אלה מתנהלות בשני צירים מקבילים. הראשון הוא הערוץ הישראלי־קטארי־עזתי; השני: ערוץ ישראלי־מצרי־עזתי. קטאר אחראית על משלוחי הכסף. מצרים אחראית שחמאס ירסנו את האלפים ואת עצמם. ההסדר הזה בא להציל את הפסקת האש שנכנסה לתוקף ב־15 באוגוסט, ואיימה לקרוס. מדובר ביצור כלאיים מוזר, שנועד להתגבר על סירובו של אבו מאזן לקבל את המענק הקטארי הנדיב ולהעבירו לעזה כחוק. לצורך ההבנה בגבול, תיווכו המצרים בין ישראל לחמאס. כדי לתאם את הגעת הדולרים, דיברה ישראל עם קטאר ישירות. כפי שכתבתי כאן לפני שבוע, דוחא וירושלים חידשו את המגעים הרציפים ביניהם באחרונה, על רקע סוגיית עזה. זה הרבה יותר מכפי שידעו מצרים וקטאר. שתי אלה, האויבות זו לזו, לא החליפו ביניהן מילה, אף שהן שותפות להסכם המרובע.

אף צד מהארבעה לא הודה רשמית בקיומן של ההבנות, כדי לא להביך את עצמו בעיני קהלו. ממשלת ישראל חוששת להצהיר כי היא מדברת עם קטאר ועושה עסקאות עם חמאס, בניגוד להצהרותיה כי לא תישא ותיתן עם הטרור. אותו חשש קיים אצל חמאס, המואשמת על ידי מתנגדיה כי מכרה את עקרונותיה תמורת דולרים. קהיר, מצדה, אינה נוהגת לחשוף את אופי יחסיה עם ישראל. שתיקתה בנוגע להסדר נועדה גם להגן על חמאס מפני ביקורת מבית.

ויש לשתיקה הזו סיבות המשותפות לכל הארבע. כולן חוששות מפני התרסקות ההבנות. הן מעדיפות להסתירן כדי לא להידרש על חלקן בכישלון, אם יבוא. הסיבה השנייה, בעלת המשקל הרב יותר, היא משפטית. הרשות היא הריבון הרשמי על עזה, ועקיפתה מהווה הפרה לכאורה של החוק הבינלאומי והפרה של הסכמי אוסלו. אומנם ההסדר עולה יפה בינתיים, אבל קווי המתאר שלו מזכירים התנהגות פיראטית. הסכמות חשאיות, מזוודות כסף, שליחים שיוצאים ובאים מבירות אלה ואחרות. כנראה לא במקרה הופיע אקדח במערכה השנייה. נוסף על כך, אף לא אחת מהן רוצה להוסיף לחמתו של אבו מאזן. ממילא הוא גמר אומר לנקום ברצועה על כך שסידרה לעצמה מענק נאה.

מה יקבל כל אחד מהצדדים אם ההסדר יצליח? ישראל תזכה לשקט יחסי ולעצירה של כדור השלג (או נכון לומר, כדור האש) שהלך ותפח לאורך הגבול. קטאר אספה כמה נקודות בתחרות עם מצרים על לבה של חמאס, אבל גם בדעת הקהל. היא הופכת למדינה הערבית היחידה שתומכת כספית ברצועה ברגעי השפל הגדולים שלה. קהיר מחיה מחדש את "התפקיד המצרי", אותו ביטוי היסטורי שייצג את מעמדה הרם כמתווכת ומפשרת בין אחים יריבים באזור. אומנם המצרים חוסכים מבני הרצועה שפיכות דמים בגבול, אבל המבט שלהם מרחיק אל מעבר לאופק. הסדר הריסון בגבול הוא אבן יסוד להסכם הפיוס, שאותו הם מקווים לכפות על חמאס והרשות.

ברור במה זוכים חמאס. ההסדר המרובע מזרים מזומנים למשק העזתי. מאז הטיל עליהם אבו מאזן גזירות קשות, לפני כשנה וחצי, לא רק קופת חמאס התרוקנה, אלא גם ארנקיהם של תושבי הרצועה. הקטארים הקצו 150 מיליון דולר, שייכנסו לרצועה בהדרגה במשך שישה חודשים. הסכום הזה נחלק לשניים. הוא כולל 90 מיליון דולר עבור משכורות ל־28 אלף פקידי ממשל, שמהם שלל אבו מאזן את השכר החודשי, וחמשת אלפים משפחות נזקקות. התשלום הראשון הועבר כזכור בראשית נובמבר. נוסף על כך העמידה דוחא 60 מיליון דולר למימון סולר לתחנת הכוח ברצועה. זהו סולר ישראלי, שבעבורו משלמים הקטארים לחברת אנרגיה ישראלית, והוא נשלח לרצועה במכליות. הוחלט כי במהלך ששת החודשים הללו יחפשו הצדדים פתרון קבע. ככל שההסדר יעלה יפה, תעניק ישראל לחמאס מחוות סמליות נוספות.

לנפח שרירים
כל ארבעת השותפים רשמו גם רווחים משניים. קטאר וישראל חידשו את המגע הבלתי רשמי ביניהן. חמאס, מצדה, משלימה את איחוי הקרע הגדול עם קהיר, אחרי שנים של ריחוק שנמהלה בו גם איבה. יחיא סנואר הוא האיש של מצרים בעזה. המצרים השיבו לעצמם את האמון של ישראל ביכולת התיווך שלהם, אחרי שנוצר סדק בין קהיר לירושלים במלחמת צוק איתן. ואילו ישראל וחמאס לומדות בדרך הקשה כי הן תלויות זו בזו. אומנם דרך מתווכים, באופן מהוסס ובליווי שריטות בפרצוף, אבל אין דרך אחרת לומר את זה: עזה וירושלים עשו עסקה.

"הם חשבו שהם יקנו אותנו תמורת סולר ודולר", קרא סנואר בנאומו לפני שבוע, כמה דקות לפני שקיבל לידיו את האקדח. אני מנחש כי שני הקצינים המצרים מחאו לו כפיים. אם לא בידיהם, אז בוודאי בלבם. לא בגלל הגאווה הלאומית שביטא, כמו החיפוי שמעניקות המילים הללו להסדר שנרקם. סנואר יודע כי בכוחו של התזרים הקטארי לדכא את התפרעויות הדמים נגד צה"ל ולפגוע בקלף לחץ מרכזי המצוי בידיו על ישראל. אבל כדי להראות שהשליטה על המהומות עדיין בידי חמאס, הוא נאלץ לנפח שרירים. הרי כמה שעות בלבד לפני ששלהב את ההמונים, מנעו אנשיו מאלפי מפגינים לזרום אל הגבול.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל. tguvot@maariv.co.il

מצרים בתפקיד השוטר: כך נראה הסכם חשאי מאחורי הקלעים

הרחק מאור הזרקורים הגיעו ישראל, קטאר, מצרים וחמאס להסדר להרגעת האלימות בגבול. מה לזה ולאקדח של סנואר? קווים לדמותו של הסכם יצירתי