הבעיה היא שנתניהו לא שם לב שבדרך דבריו מאיצים בחסידיו לקום ולעשות מעשה. הם מקצינים את הטון, מלכלכים על כל מי שאינו ביבי, ופתאום גם ראשי מערכת הביטחון, ובראשם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, מוצאים עצמם מותקפים ומושמצים כאילו היו אויבי ישראל. בעיני, כל ההתקפות הילדותיות האחרונות על גנץ רק ממצבות אותו כמי שראוי להחליף את נתניהו. כי מי שעושה לליכוד ולנתניהו שחור בעיניים, עושה לחצי השני של העם לבן בעיניים. כמי שראה כמה קמפיינים בחייו, אני יכול להגיד שגנץ בדרך הנכונה. לנתניהו אומנם יש סיכוי גדול לנצח, אבל לא בטוח שהוא יוכל להרכיב ממשלה עם עומס התיקים הרובצים עליו. ומעבר לזה, יש לי הרגשה שגנץ יפתיע במספר המנדטים, כמו שבגין הפתיע בזמנו. אנשי הימין לא למדו מהעבר. בגין ניצח כי לרוב המצביעים שוברי השוויון נמאס לראות אנדרדוג מוכה. אני מהמר, שככל ש"יכו" את גנץ, כך סיכויו לנצח יגברו.
באשר למפלגת העבודה, שם הבעיה רצינית. זה לא נראה טוב. המפלגה, שהייתה פעם סוציאל־דמוקרטית, הפכה להיות זו שכולם חובטים בה. מפלגה שבמקום להתעסק בעיקר, התאהבו חבריה במיקרופונים. תמיד בעבודה חיפשו את ראשו של היו"ר, אבל בעבר לפחות היו שם קליברים. היום יש בעיקר רעש.
למפלגת יש עתיד יש רשימה יפה וכוונות טובות. נראה שהם מאוד היו רוצים להתחבר לגנץ, אבל לדעתי הוא יעשה את טעות חייו אם יחבור אליהם, ויותר גרוע - אם יסכים להיות מספר שתיים של לפיד. הרשימה של גנץ נראית לעת עתה הרבה יותר טוב מרשימתו של לפיד, וזה עוד לפני שהצטרפו אליה הרמטכ"לים לשעבר, חבריו של גנץ לנשק. השילוב של אנשי חינוך, קצינים וג'נטלמנים יעשה לה רק טוב.
מדי פעם אנחנו מקבלים הוכחה שאנחנו מדינה חסרת חמלה. השבוע קיבלנו אותה שוב, כשבתוכנית ה"הצנרת" בקשת שודרה כתבה על ילדה חמודה וחכמה בת 13, שבמשך שש שנים, מאז נכנסה לכיתה א', סבלה מנידויים וחרמות, נתונה למסע עינויים נפשי, קשה וכואב.
מי שראה את הקטע הזה לא יכול היה אלא לבכות למראה הילדה התמימה שעולמה חרב עליה, אבל היא הצליחה לאזור את האומץ ולספר, כדי שאף ילד אחר לא יעבור את ההתעללות שהיא עברה. התבוננתי בה ושאלתי את עצמי: איפה היו המורים? איפה המנהלים? איפה משרד החינוך? איפה חברי הכנסת, שעסוקים רק בעצמם? אין לי תשובות.
התרעות פיקוד העורף