על רקע המשבר הנוכחי עם פולין, חשוב לזכור למה מתכוונים כשאומרים "הפולנים". ובכן, הכוונה היא לפחות לרובם המכריע. נכון שאלפי פולנים עזרו ליהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. היו אלה אזרחים שהצילו יהודים, לעתים תוך סכנת חיים ממשית, אך ביחס לכלל האוכלוסייה, זהו מספר בטל בששים. לעומת זאת, כדי לומר "הפולנים שיתפו פעולה עם הגרמנים", צריך להיטיב להגדיר את המונח "שיתוף פעולה".
ללא שום ספק, היו אלפי פולנים שניצלו את הסיטואציה בתקופת מלחמת העולם השנייה, לפחות החל מקיץ 1941, כשהגרמנים החלו לרצוח את היהודים. משנה זו ואילך הפך דם יהודי להפקר, ופולנים אנטישמים רבים נסחפו בגל הגזעני והחלו לרצוח יהודים בעצמם. כמעט בכל פינה בפולין אירעו מקרי רצח של יהודים על ידי אזרחים פולנים מקומיים.
עד שחרור פולין בינואר 1945, וגם אחרי המלחמה, כשיהודים ששרדו חזרו לבתיהם, המשיכו פולנים והימין הפשיסטי הפולני לאתר יהודים, לחשוף אותם, לחסל אותם, או, במקרה הטוב, לאיים עליהם שאם לא יעזבו הם יירצחו. עם זאת האמירה החריפה "פולנים ינקו את האנטישמיות עם חלב אמם" דורשת הסבר.
כמו בכל אירופה, בשני העשורים האחרונים של המאה ה־19, לאחר שיהודים קיבלו זכויות אזרח שוות, פרצה אנטישמיות מסוג חדש ובלתי מוכר עד אז. בפולין זה התפתח לכך שהמקומיים ראו ביהודים אויב שמאיים על התרבות הפולנית. מגמה זו הגיעה לשיאה בשנות ה־30 של המאה ה־20. במאי 1935, עם מותו של ראש המדינה הפולנית, המרשל יוזף פילסודסקי, פרצה האנטישמיות (שהייתה מתחת לפני השטח בתקופת שלטונו והחלו פוגרומים ביהודים, שנמשכו עד קרוב לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
זו הייתה אנטישמיות חסלנית, שרצתה להיפטר מהיהודים. במלחמת העולם השנייה, בתקופת הכיבוש הגרמני, היא באה לידי ביטוי ברצח יהודים. עם זאת, צריך להבהיר שלא מדובר בכל העם הפולני. מדובר על פי הערכות באלפים רבים של פולנים שרכבו על גל הרצח הטוטאלי שגרמניה הנאצית החליטה עליו ב־1941 וניצלו את ההזדמנות להיפרע מהיהודים. ועדיין, מדובר באלפים, או לכל היותר בעשרות אלפים, לא במיליונים, ובוודאי שלא בכל העם הפולני. ואת זאת יש לשוב ולומר, פלי פחד ובלי חשש.
הכותבת היא פרופ' בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה