ויטעה גם ראש הממשלה עצמו אם יעתור לבג"ץ, כפי שאומרים פרקליטיו, נגד החלטת הוועדה. סיוע מבן משפחה, גם סיוע כספי, הוא ערך חשוב בחיינו. הרי אומרים שמשפחה או חברים נועדו לעזור וזה מבחנם. ולעניין זה, אין נפקא מינא, אם אתה אלמוני או נושא כהונה בכירה. דין אחד לכולם. אלא שאם אתה נושא בכהונה ממלכתית שעוצמה בצידה, חייבת הוועדה לברר שלא מתקיים ניגוד עניינים, ולו פוטנציאלי, בין נותן ומקבל המתנה וכי אין חשש שנותן המתנה או העזרה ידרוש תמורה אסורה בגין נדיבותו. הא ותו לא.
לדעתי, אין זה עניינה של הוועדה לשמור על "אמון הציבור". זו אמירה ערטילאית. אמון הציבור הוא מושג חמקמק שאיש אינו יודע למסגר אותו במסגרת מדויקת. דווקא החלטת הוועדה נראית כצרת עין וככזו שיוצרת, לפחות חלקית, אי-אמון בציבור. וגם אין זה עניינם, בניגוד למה שהם כתבו בהחלטתם, מהו מצבו הכלכלי ואפשרויותיו הכספיות של מבקש הסיוע. הם אינם לשכת סעד.
ועדת החריגים שליד משרד מבקר המדינה קמה בעקבות החלטת הממשלה לפני כ-40 שנה לאמץ את כללי ועדה בראשותו של מי שהיה שופט בית המשפט העליון, השופט אשר. הכללים נועדו להבטיח שאין ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים לבין כהונתם באותם תפקידים. להבנתי, רק בשאלה הזו של ניגוד העניינים צריכה הוועדה לדון ומרגע שהוסר החשש לניגוד עניינים, אין להם סיבה להתערב. כל היתר זה בלה בלה בלה.
גם שותפות עם התורם, שותפות שהסתיימה לפני עשר שנים, לא יכולה להיחשב כניגוד עניינים ואפילו פוטנציאלי. לתחושתי, החלטה זו שלא לאפשר לראש הממשלה לקבל סיוע מבן משפחה אינה ראויה והיא יוצרת ניחוח ומחזקת את טענתו של ראש הממשלה שהוא אכן נרדף. יטעה גם ראש הממשלה, למרות העוול שנגרם לו בהחלטת הוועדה, אם יעתור לבג"ץ נגד ההחלטה. כי אם "על הדרך" בית המשפט יעיר גם הערות מזיקות על הפרשיות נשוא המשפטים הצפויים לו כנראה, כי אז ייצא שכרו בהפסדו, וכבר היו דברים מעולם בפרשות אחרות, כמובן. בעיני זה סיכון לא מחושב.
אילו הייתי פרקליטו של ראש הממשלה הייתי עושה ככל אשר לאל ידי לשכנע אותו שלא יעתור לבג"ץ. ימים יגידו.
התרעות פיקוד העורף