בתי בת ה־10 היא ילדה מאוד מבולגנת. הבגדים שלה זרוקים על הרצפה, בין שהם נקיים ובין שמלוכלכים. ההערות שלי לא מעניינות אותה, וכשאני מבקשת ממנה לסדר את החדר, היא מרימה את כל הבגדים ודוחפת אותם לתוך הארון. בשאר התחומים בחייה היא מצליחה לשמור על סדר - מכינה שיעורי בית, זוכרת לקנות מתנות לאחים שלה ולחברים בימי הולדת ומגיעה בזמן לבית הספר. איך אוכל לגרום לה להיות קצת יותר מסודרת בבית?

"לעמוד מול המראה ולהודות שכשלנו זו גדולה. צריך הרבה אומץ בשביל זה. החוכמה שלנו כאמהות היא לדעת להגיד: 'די, מספיק. מה שלא הולך - לא הולך. לא אקלקל בגלל זה את היחסים עם הילדה'. בתך טובה בכל מיני דברים חוץ מנושא הסדר בחדר. היא לא לקחה את הבלגן לשאר התחומים בחייה, אלא השאירה את זה בתחומי החדר. העובדה שהילדה מבולגנת רק בחלק אחד בחייה מעודדת. אנחנו לא יודעים למה היא ככה. כנראה היא לא נולדה מבולגנת, כי הנה, בחלק האחר של חייה היא לא שוכחת דברים, אלא מתארגנת ויודעת לעשות מה שצריך. רק העניין של הבגדים פשוט לא עובד לה. רבת איתה, איימת עליה, שוחחת איתה ארוכות, ובכל זאת כלום לא עבד.

"לפני שהבלגן ישתלט לה על החיים, אני מציעה לך לרדת מהדבר הזה. שבי על המיטה של בתך, החזיקי לה את היד ותאמרי לה כך: 'בתי המהממת, טובת הלב, אין כמוך. החלטתי שיותר לא אעיר לך על הבלגן בחדר. את כל כך נפלאה ולכן אני לא רוצה לריב על זה. את כבר בת 10, ובשנה הבאה תהיי בגיל ההתבגרות ויהיו דברים אחרים שאתעקש עליהם, כמו לימודים'. מהיום את זו שתסדרי את החדר שלה. זאת אומרת שאם את רואה בגד זרוק על הרצפה - הרימי אותו, הריחי אותו ולפי זה תקבעי אם לשים בכביסה או בארון. דבר כזה יעזור לך להשתחרר ולהבין שלפעמים כדאי לעצור לפני שהיחסים עם הילדים יתקלקלו מבלי שיהיה אפשר לתקן אותם".

אני סבתא לנכדה מהממת ורגישה בת 7 שמדי פעם, תוך כדי שיחה או מפגש משפחתי, יכולה לבכות בלי שום סיבה נראית לעין. כשאנחנו מנסים לדבר איתה ולהרגיע אותה, היא בוכה אפילו חזק יותר. זה קורה גם בבית הספר, והמורים לא מצליחים להתמודד עם המצב המורכב. מה דעתך?

“עוד לא נולד הילד שלמד משיחות ומנאומים. לתפיסתי, העיסוק במצב שלה מקבע אותו. אם לא תיזהרו ותטפלו בזה עכשיו, כשהיא רק בת 7, זה עלול להפוך להיות סגנון האישיות שלה. התפקיד שלנו כמבוגרים הוא לא למנוע מהילדים להתמודד עם תסכול, עצב, פחד או קנאה, אלא ללמד אותם איך להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר. ילד לא יודע שיש לו כוחות פנימיים עד לרגע שבו הוא צריך להתחיל להתמודד, ואנחנו צריכים לסייע לו להוציא אותם מהכוח אל הפועל.

"הדרך של הילדה להתמודד עם תסכול פנימי או כאב לב היא פשוט להתחיל לבכות ולהסתגר בתוך עצמה. היא מעסיקה את כל המבוגרים סביבה עם הבכי הזה. כדי לייצר שינוי עליכם לוותר על הדרמה מסביב, ובמקום להתעסק בעובדה שהיא בוכה, תגידו לה משפטים בסגנון: ‘את עצובה ואנחנו בטוחים שעוד מעט תירגעי וזה יעבור’. ככה תייצרו אצל הילדה מוטיבציה לשנות את ההתנהגות שלה לבדה, ותחזקו את המסוגלות שלה. אחרי שאתם אומרים לה את זה פעם אחת, תניחו לה, היא תמצא דרך להירגע ולספר לכם מה קרה. מעבר לזה, כדאי שתדברו עם המורה, שתדע איך להגיב במהלך השיעור”.

אני אם לשני ילדים, בני 3 ו־5. בעוד כחודש אני ובעלי נוסעים לחופשה ראשונה של שלושה לילות מאז שהם נולדו. איך כדאי לנו לספר להם את זה?

"הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות הוא לא להודיע לילדים חודש מראש שאתם יוצאים לחופשה, וגם לא שבועיים מראש. לתפיסתי, יש להודיע על החופשה מקסימום שלושה ימים מראש. פנו לשני הילדים יחד וספרו להם על החופשה שאתם מתכננים. אם הם יבכו ויגידו שהם רוצים לבוא איתכם, תסבירו להם שהם יצטרפו לחופשה הבאה - נניח בפסח או בחופש הגדול. כל שאלה שהם שואלים חייבת לקבל תשובה בחיוך וללא היסוס, כדי לא להעביר חלילה חשש או חוסר ביטחון - אם הם רוצים לדעת מי ישמור עליהם או לאיזו ארץ אתם טסים".

איך גורמים לבת 10 לשמור על חדר מסודר | מיכל דליות מייעצת

מדוע ילדה בגיל 7 בוכה ללא הפסקה ומהי הדרך לספר לבני 3 ו־5 שאבא ואמא נוסעים לחופשה?