לכאורה אין קשר, אבל אולי יש קשר, אפילו חמור מאוד, בין אישור מכירת הצוללות המתקדמות למצרים (כי “זה א־סיסי, ולא מורסי”, כפי שהעיד נתניהו בראיון בערוץ 12) לבין המצב הנורא המתמשך בעוטף עזה, בתיווך מצרים. המכנה המשותף הוא מצרים. הקשר הוא ההסכמות הרעות, הסמויות מן העין, בין ראש הממשלה לבין נשיא מצרים.

העובדה המעיקה בלי גבול והמתמשכת בלי סוף, זה כשנה, היא כי מאז שהחלו הפגנות הדמים של חמאס הממררות את חיינו, ובמקביל, מאז שהחל התיווך המצרי, ישראל פשוט איננה עושה מה שצריך לעשות בחזית עזה. למשל התנקשות או איום ממשי בהתנקשות בחיי מנהיגי חמאס ברצועה, או אזהרה חד־משמעית למפגינים לא להתקרב לגדר. הימנעות זו מעוררת חשד כבד כי ישראל הבטיחה משהו למישהו – כלומר, למנהיג מצרים א־סיסי - וקשרה את ידיה תוך בגידה בחובתה להבטיח לתושבי הדרום חיים סבירים.

הכל מתרחש בגלל הסכמה מוקדמת ושגויה עם א־סיסי ועם מצרים, שעוד בימי ישעיהו הנביא הוגדרה בפי הנביא, אומנם בהקשר אחר, כ”משענת קנה רצוץ”. זוהי אותה מתווכת אובייקטיבית כביכול, שברור שממש לא אכפת לה מהסיוט המתמשך שעוברים תושבי עוטף עזה וחיילי צה”ל שעל הגדר, כמו שלא אכפת לה מהגיהינום היומיומי המדמם של תושבי עזה.

ואכן, כשמצרים רצתה להתערב באופן אפקטיבי היא איימה על חמאס ושקט השתרר על הגדר ביום שישי אחד, לפני כשבועיים, אחרי ירי הרקטות. משמע, מצרים מתערבת כשהיא רוצה להתערב, ובדרך כלל איננה רוצה. עדיף היה לישראל לפעול ישירות מול חמאס, ללא מתווך כלל, ופשוט להכות בו ובמנהיגיו עד שיניחו לנו ויתחננו (באמצעות שליח או”ם, למשל) להפסקת אש.

למה אנחנו זקוקים בכלל לתיווך בחזית עזה? ובמה מועילה לנו בעניין זה משענת הקנה הרצוץ המצרית, שמעוניינת במעמד בכיר כמתווכת, שאותו קיבלה מנתניהו, לרעת תושבי עוטף עזה וחיילי צה”ל?

נתניהו נהג בחזית הדרומית באיפוק שאותו משבחים הפרשנים, בשעה שמול איראן, בחזית הצפונית, הוא פועל בשחצנות שכבר הביאה עלינו כמעט התנגשות צבאית ישירה ומסוכנת מול טהרן, אחרי שטיל נורה אל רמת הגולן.

אולי בתחום זה מונחות ההסכמות האפלות לכאורה בין נתניהו לא־סיסי (הסוד שמספרים לראש המל”ל, לא לראשי צה”ל), שעיקרן ברית, שיתוף פעולה עם צבא מצרים (לטובת מצרים) ובמקביל פעולה אנטי־איראנית שמשרתת כביכול את מדינות העולם הסוני – שוב מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ.

במסגרת הברית של ישראל עם העולם הסוני ה”ידידותי” (שגם דאע”ש המפלצתי נברא כזכור מאחת מצלעותיו), מאשרת ישראל לגרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים הסונית (שעמה הערבי־סוני שונא אותנו עד מוות). כי מה לא עושים מול האיום האיראני־שיעי כביכול, בשירות הקואליציה הסעודית־אמריקאית־מצרית? ואם גם חברת הצוללות הגרמנית טיסנקרופ נהנית בינתיים, מה רע?

אז נכון שאיראן היא איום כבד על ישראל, אבל נדמה שפועלים בה שני כוחות מנוגדים: מצד אחד משמרות המהפכה הקיצוניים ומצד שני, כוחות נאורים ומתונים יחסית כמו הנשיא רוחאני ושר החוץ זריף, שאפילו הזכיר לטובה את מהפך אחשוורוש ביחס לעם ישראל במגילת אסתר, ובמקרה אחר את כורש מיטיבנו.

כלומר, יש אחשוורושים ויש המנים בפרס גם היום. אסור שנתייחס רק להמנים ואסור שנמכור את עצמנו לאינטרס האמריקאי־סעודי ונלבה את שנאת השיעים לטובת יחסינו עם העולם הסוני, שרובו שונא אותנו גם היום.

אז נכון שנתניהו דיבר בעיניים בורקות על החזון האזורי שלו כדרך לעקוף את אבו מאזן, שגם הוא כמובן צרה גדולה לישראל, אבל הציר האנטי־שיעי הזה מסוכן עבורנו, ממלכד אותנו. מאחורי חיבוק הדוב של א־סיסי מסתתרות צוללות, נוכחות צבאית מצרית מתפתחת במדבר סיני, שהפסיק להיות מפורז במלואו בהסכמת ישראל, וגם הידיים הקשורות שלנו במלחמה מול חמאס. האיום המצרי נראה לי חמור וממשי, בוודאי הרבה יותר קרוב - תשאלו את תושבי עוטף עזה - מהאיום האיראני.