המשבר הימי עוסק ב־860 קמ״ר מול החוף המשותף ללבנון וישראל, שבו נמצאים מאגרי גז גדולים. לבנון טוענת לבעלות מלאה על האזור. ישראל, כמובן, מתנגדת לכך.
תחילה, הסכמה בטווח המיידי בעניין בעיית קו הגבול, בחסות האו"ם ולשביעות רצון לבנון. הנושא הימי יטופל בנפרד באמצעות בוררות מוסכמת. עד שהגוף המגשר ישלים את עבודתו, חברות גז בינלאומיות יפיקו את הגז מהים והכנסותיו יתחלקו בין ישראל ללבנון. אחרי הבוררות, שתי המדינות יפעלו על פי החלטת הבורר.
ההצעה האמריקאית יצרה מתח בין ראש ממשלת לבנון, התומך בהפרדת הנושאים, לבין יו״ר הפרלמנט, הנתמך על ידי חזבאללה. סעד אל־חרירי טוען שהכלכלה הלבנונית נמצאת בקשיים וכי הכנסות מהגז עשויות לשפר את מצב המדינה.
לעומתו, נביה ברי וחזבאללה חוששים כי אם ישראל תסכים לפתרון המשבר היבשתי, כדרישת לבנון, יישמט מתחת לרגלי הארגון השיעי הטיעון שצה"ל כובש שטח לבנוני - ולכן אין צורך בכל ארסנל הנשק שהוא מחזיק. יתרה מכך, טוענים המתנגדים, ייפתח פתח לדיון פנים־לבנוני באשר לצורך בפירוק חזבאללה מנשקו, משום שכבר אין סיבה להחזיק בנשק התקפי ולסכן את המדינה במלחמה.
ארצות הברית מעוניינת מאוד להפריד בין שתי הסוגיות. מצב זה יאפשר לה להעביר את הגז הקטארי לאירופה דרך ישראל וקפריסין מבלי שיהיה חשוף לאיום צבאי מצד חזבאללה. כך תפגע אמריקה ברוסיה, הספקית הגדולה של גז לאירופה.
ישראל מתבטאת בנושאים אלה במשורה. ניתן לשער שהם עלו בשיחותיו של פומפאו בארץ במטרה להפיג את המתיחות, וגם כי הפקת הגז - על פי ההצעה האמריקאית - חשובה יותר מתיקוני גבול מזעריים.
התרעות פיקוד העורף