איזו סערה! עיריית תל אביב, שמעניקה ארבעה ספרים לילדי מוסדות החינוך לאורך השנים, החליפה את הרפרטואר. כמובן שהבחירה שעוררה את הדיון הציבורי המשמעותי ביותר היא ההחלטה להחליף את הספר "אלטנוילנד" של בנימין זאב הרצל, שחולק ב־20 השנה האחרונות למסיימי התיכונים, בספרו של עמוס עוז ז"ל, "שלום לקנאים", המאגד שלושה מאמרים אקטואליים ופוליטיים.

סגן וממלא מקום יו"ר ההסתדרות הציונית, יעקב חגואל, פרסם תגובה שתוקפת את החלטת העירייה, ולפיה "מי שכונתה העיר העברית הראשונה מנסה לטשטש את הכינוי הייחודי לה, לשבש ולשנות את ההיסטוריה", לא פחות. כאילו בהיווסדה התחייבה העיר לחלק את הספר שהוא מקור שמה לנצח. מוסיף חגואל, שכנראה כבר לוטש עין לאיזה קמפיין בחירות, אחרת אי אפשר להבין את התגובה הזאת: "לא רק שהיא פוגעת בערכי הציונות של ילדי ישראל, היא פוגעת במורשתו של הרצל, חוזה מדינת היהודים שבזכותו אנו יושבים כאן היום וחיים במדינת היהודים... אני קורא לרון חולדאי לעצור את כדור השלג שעשוי לגרום נזק רחב לתלמידי עירו".

מי שקורא את הדברים לפני שלמד על מה נכתבו יכול היה לחשוב שרון חולדאי, לכל הפחות, מארגן השתמטות המונית מגיוס לצה"ל של תלמידי העיר. מעניין שלממלא מקום יו"ר ההסתדרות הציונית, שאת הקמתה יזם חוזה המדינה, לא הפריעה עד עכשיו העובדה הפשוטה שאם מחלקים את הספר רק בסוף כיתה י"ב, המשמעות היא שהתלמידים בעצם לא נתקלים בספר עד אז! שהם לא לומדים וקוראים את תוכנו עד שהגיעו לכיתה י"ב! זה לא עורר אצל חגואל שום תגובה ב־20 השנה האחרונות, אפילו לא תהייה, על הסבירות שבדבר. מערכת חינוך שמכבדת את עצמה הרי אמורה להכיר לתלמידי ישראל בשלבים רבים את דמותו של הרצל, ואם במורשתו ובציונות עסקינן, הרי ראוי שכל תלמיד יכיר, הרבה לפני סיום י"ב, את המסמך המכונן שחיבר. אבל הודעה כזו לעיתונות, אפילו חגואל הנמרץ - שמרבה לשלוח לעיתונאים תגובות והצעות לראיונות - לא שלח. הוא לא כתב כך ישירות, אבל יש להניח שחוץ מהדחת "אלטנוילנד" מרשימת המתנות, מה שקומם את חגואל ואחרים הוא העובדה שלנוער המצוין של העיר יחולקו מאמריו של עמוס עוז תחת הכותרת "שלום לקנאים".

לטעמי, עיריית תל אביב, מעבר לעובדה שאחרי 20 שנה הבינה שבבתים רבים כבר שוכן בוודאי "אלטנוילנד" ועל כן ההחלטה פרקטית והגיונית, נוקטת בבחירת הספרים אמירה ערכית אקטואלית. במקום שבו המדינה מיטרללת ממערכת בחירות אחת לשנייה, והעיסוק העיקרי הוא בספינים ובשאלת גורלו האישי של ראש הממשלה, בחרה עיריית תל אביב בחירה חינוכית ממדרגה ראשונה. קידוש הדמוקרטיה. "זו שיטת המשטר שלנו", הסבירה בפשטות הממונה על מערכת החינוך בעירייה, שירלי רימון, הודפת בשכל ישר כל טענה על שמאלנות ופוליטיזציה.

ובאמת, כל עוד אנחנו דמוקרטיה, ראויה להערכה החשיבה שנעשתה בנושא. כמו בחירת ספר ילדים שמסביר על הליך הבחירה הדמוקרטית, ומככבת בו ילדה - והנה עוד ערך חינוכי שיוכנס בדלת האחורית לילדי כיתה א' שיקבלו את "מתי נדע אם מיכל נבחרה", כמו גם ההחלטה, שבלתי נתפס שלא התקבלה עד כה, שילדים נוצרים ומוסלמים לא יקבלו את התנ"ך היהודי אלא כל אחד את ספר הקודש של דתו, בסוף כיתה ו'.

כאם לילדות במערכת החינוך התל־אביבית, הליך החשיבה ההגיוני, האנושי והערכי שנעשה סביב התשורות שניתנות לתלמידיםֿ - ממלא אותי תקווה. שום תגובה פופוליסטית כזו או אחרת לא תשנה זאת, ולמען האמת, גם לא תועיל כהוא זה, לא למורשת הרצל, ולא למפרסם התגובה.

החלטת עיריית ת"א לחלק לתלמידים את ספרו של עמוס עוז ממלאת תקווה

כאם לילדות במערכת החינוך התל־אביבית, הליך החשיבה ההגיוני, האנושי והערכי שנעשה סביב המתנות לתלמידים - ממלא אותי תקווה. ותגובה פופוליסטית לא תשנה זאת