יומיים להחזרת המנדט שקיבל בני גנץ להרכבת ממשלה, ועדיין לא מסתמן פתרון למבוי הסתום. אף שתוצאות הבחירות שיתקו את המערכת הפוליטית, אפשר לראות בהן מגמות חיוביות: התחזקות שתי מפלגות גדולות, כנסת פחות מפוצלת ורמת ייצוגיות גבוהה לקבוצות שונות. אולם חסר היבט אחד שיכול להפוך את השיתוק לשינוי. הוא קשור בשינוי שיטת הבחירות, כך שהחל מהבחירות הבאות, מי שיעמוד בראש הרשימה שתזכה במספר הקולות הגדול ביותר יתמנה באופן אוטומטי לראש ממשלה, ולא תידרש הצבעת אמון של הכנסת כדי לכונן ממשלה.
היתרונות רבים: מיד עם היוודע התוצאות יש ודאות לגבי זהות ראש הממשלה. במציאות הישראלית, השבת כושר הכרעה לפוליטיקה הוא מצרך מבוקש. יתרון אחר הוא עמדת מיקוח קואליציונית עדיפה של ראש הממשלה העתידי. כהונתו אינה מותנית בהסכמים עם מפלגה זו או אחרת, והוא אינו חייב קואליציית רוב. הסחטנות הקואליציונית תצטמצם משמעותית. במקומה יכוננו טרם הבחירות איחודים, בריתות והסכמות על מנת להבטיח את זהות ראש הממשלה, וצפויים להתגבש שני גושים פוליטיים גדולים.
באשר להיעדרה של הצבעת הסמכה, דהיינו הצבעת אמון בממשלה עם כינונה, כדאי לבחון מה קורה במספר דמוקרטיות בעולם כמו איסלנד, אוסטריה, הולנד, דנמרק, נורווגיה ויפן. הממשלות במדינות אלה, בהיעדר הצבעת הסמכה, אינן פחות לגיטימיות מממשלות שזוכות באמון רוב חברי הפרלמנט. לרוב הן אינן פחות יציבות או יעילות, הודות לחופש התמרון לקדם מדיניות עם שותפים מתחלפים או קבועים התומכים בהן מבחוץ.
במקביל, יש להקשיח את התנאים לפיצול סיעות המורכבות מכמה מפלגות ביום שאחרי הבחירות. אם חוק ראש הרשימה הגדולה מעודד חבירת מפלגות שונות לרשימה אחת טרם הבחירות - מהלך שחווינו בבחירות סבב ב' - אזי חשוב לייצר תמריצים שליליים להתפרקותן. הנכונות לפעול במשותף מתוך מסגרת פוליטית אחת היא חיובית. אלא שבהתאם לכללים כיום, ניתן לעשות שימוש לרעה בבלוק הטכני, וסיעה המאוחדת מכמה מפלגות עלולה להתפרק ולהגביר שוב את הפיצול בכנסת.
הפתרון, לפי הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא לקבוע שכל התפלגות בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת היא "פרישה". השלכות מהלך זה הן שהפורשים לא יוכלו להתמנות לשרים או סגני שרים, ולא יוכלו להצטרף לסיעה אחרת בכנסת, ולכן לא יהיו זכאים למימון הוצאות שוטפות. מכיוון שההצעה מייצרת היתכנות לממשלות מיעוט, כדי לשמור על היציבות ייקבע שהכנסת תוכל לפזר את עצמה רק בשנתיים או שלוש הראשונות, ברוב של 70 חברי כנסת. המנדט לפיזור מוקדם על ידי הפרלמנט קיים רק באוסטריה (ברוב מוחלט) ובבריטניה (ברוב של שני שלישים), ואין סיבה שישראל תשתייך למועדון הזה.
שינוי שיטת הבחירות הוא המהלך החשוב ביותר שיש להוביל בימים אלה. אם מתווה המכון היה מתקבל לפני הבחירות, היום הייתה ממשלה. למעשה, אם החוק היה עובר, לא היינו נדרשים לסבב בחירות שני, ובוודאי לא לשלישי. חבל שלפעמים צריך להגיע לתחתית כדי לחולל שינוי, אולי קטן, אבל משמעותי.
הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
היתרונות רבים: מיד עם היוודע התוצאות יש ודאות לגבי זהות ראש הממשלה. במציאות הישראלית, השבת כושר הכרעה לפוליטיקה הוא מצרך מבוקש. יתרון אחר הוא עמדת מיקוח קואליציונית עדיפה של ראש הממשלה העתידי. כהונתו אינה מותנית בהסכמים עם מפלגה זו או אחרת, והוא אינו חייב קואליציית רוב. הסחטנות הקואליציונית תצטמצם משמעותית. במקומה יכוננו טרם הבחירות איחודים, בריתות והסכמות על מנת להבטיח את זהות ראש הממשלה, וצפויים להתגבש שני גושים פוליטיים גדולים.
באשר להיעדרה של הצבעת הסמכה, דהיינו הצבעת אמון בממשלה עם כינונה, כדאי לבחון מה קורה במספר דמוקרטיות בעולם כמו איסלנד, אוסטריה, הולנד, דנמרק, נורווגיה ויפן. הממשלות במדינות אלה, בהיעדר הצבעת הסמכה, אינן פחות לגיטימיות מממשלות שזוכות באמון רוב חברי הפרלמנט. לרוב הן אינן פחות יציבות או יעילות, הודות לחופש התמרון לקדם מדיניות עם שותפים מתחלפים או קבועים התומכים בהן מבחוץ.
במקביל, יש להקשיח את התנאים לפיצול סיעות המורכבות מכמה מפלגות ביום שאחרי הבחירות. אם חוק ראש הרשימה הגדולה מעודד חבירת מפלגות שונות לרשימה אחת טרם הבחירות - מהלך שחווינו בבחירות סבב ב' - אזי חשוב לייצר תמריצים שליליים להתפרקותן. הנכונות לפעול במשותף מתוך מסגרת פוליטית אחת היא חיובית. אלא שבהתאם לכללים כיום, ניתן לעשות שימוש לרעה בבלוק הטכני, וסיעה המאוחדת מכמה מפלגות עלולה להתפרק ולהגביר שוב את הפיצול בכנסת.
הפתרון, לפי הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא לקבוע שכל התפלגות בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת היא "פרישה". השלכות מהלך זה הן שהפורשים לא יוכלו להתמנות לשרים או סגני שרים, ולא יוכלו להצטרף לסיעה אחרת בכנסת, ולכן לא יהיו זכאים למימון הוצאות שוטפות. מכיוון שההצעה מייצרת היתכנות לממשלות מיעוט, כדי לשמור על היציבות ייקבע שהכנסת תוכל לפזר את עצמה רק בשנתיים או שלוש הראשונות, ברוב של 70 חברי כנסת. המנדט לפיזור מוקדם על ידי הפרלמנט קיים רק באוסטריה (ברוב מוחלט) ובבריטניה (ברוב של שני שלישים), ואין סיבה שישראל תשתייך למועדון הזה.
שינוי שיטת הבחירות הוא המהלך החשוב ביותר שיש להוביל בימים אלה. אם מתווה המכון היה מתקבל לפני הבחירות, היום הייתה ממשלה. למעשה, אם החוק היה עובר, לא היינו נדרשים לסבב בחירות שני, ובוודאי לא לשלישי. חבל שלפעמים צריך להגיע לתחתית כדי לחולל שינוי, אולי קטן, אבל משמעותי.
הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה