התנהלותם של פרשנים פוליטיים ומגישי חדשות בשבוע האחרון בנוגע לאיחוד בין העבודה־גשר למרצ מזכיר לי סיפור נפלא מ"ילקוט הכזבים", שערכו דן בן אמוץ וחיים חפר, על מורדוך הדייג, הלוקס (הפנס) והחבר'ה. 

וסיפור המעשה כך היה: “פעם יצא מורדוך עם עוד כמה חבר'ה לשוט על הכנרת. כדי שיהיה רומנטי, לקח איתו מורדוך את הלוקס של הדייגים. ככה שטו על הכנרת עד שהתחיל להיות משעמם. אומרים החברה למורדוך: 'זרוק את הלוקס לים, נראה אם יש לך אופי'. אומר מורדוך: 'מה זה שייך לאופי? אם אני רוצה אני זורק אותו לים'. החבר'ה: 'זרוק אותו לים, נראה'. מורדוך: 'חבל על הלוקס'. החבר'ה: 'אין לך אופי'. מורדוך: 'לי אין אופי?'. החבר'ה: 'אין לך'. מורדוך: 'זה שום דבר, אם אני רוצה אני זורק אותו לים'. החבר'ה: 'מה אתה מדבר הרבה? נראה אותך'. מורדוך: (מסתכל על החבר'ה בבוז וזורק את הלוקס בכוח לתוך הים) 'נו, מה אתם אומרים עכשיו?'. ענו לו החבר'ה: 'אין לך אופי, כל אחד יכול להשפיע עליך'".

קמפיין תקשורתי אדיר היקף התנהל במאמץ לשכנע את עמיר פרץ להתמודד ברשימה משותפת עם מרצ בבחירות מועד ג’, וזאת אחרי שספג קיתונות של ביקורת על שנמנע ממהלך זה במועד ב’ .”גלה מנהיגות”, נאמר לו, “אין לך אופי”, הוסיפו, “תוכיח מנהיגות, התגבר על האגו... אז מה חשוב שאמרת שסך השלם קטן מחלקיו, תתאחד ותראה שיש לך אופי”.

משגילה פרץ מנהיגות והחליט ללכת לרשימה המשותפת עם מרצ וגשר – זיווג שרק אדם בעל כישורים פוליטיים כשלו היה יכול לזווג – ולהביא את המפלגות להסכים להתמודד יחד כדי למנוע אובדן קולות לגוש המרכז־שמאל, התהפכו לפתע הפרשנים למיניהם. הבון טון התקשורתי פתאום ביקר את פרץ משל היה מורדוך שזרק את הלוקס לים. אמרו “איך התקפלת, הרי אמרת שלא תלך עם מרצ, הסקרים מראים שסך השלם קטן מחלקיו” וכו’. רק חסרה אמירה של מגיש ברדיו או מגישה בטלוויזיה בסגנון של “אין לך אופי וכל אחד יכול להשפיע עליך”.

בקושי ניתן לפרץ להציג בראיונות את העובדות: “במועד ג’ חזרתי וציינתי”, כך פרץ, “שסמוך להגשת הרשימות אבחן מקצועית את הנתונים האלקטורליים ואנהג על פיהם”. אותם מלעיזים שלפני מועד ב’ חזרו ואמרו כי פרץ לא יעמוד במילתו ויצטרף לממשלת נתניהו, הם אלו שעכשיו טוענים שאינו מקיים הבטחותיו. אלו שלחצו בברוטליות כדי להביא לאיחוד בין העבודה למרצ עם המסר “תתאחד או תתאבד” הם אלו שמותחים ביקורת על המהלך. מי שלעגו ליוזמת פרץ לאיחוד משולש בין העבודה לכחול לבן ולמרצ הם אלו שעתה תוהים מדוע לא הלך פרץ לאיחוד כזה. וזאת, במקום לשאול את גנץ, יעלון ולפיד מדוע טרפדו את המהלך המאחד הזה.

אז רשימת העבודה־גשר־מרצ יצאה לדרך. דבר אחד כבר ברור שיצא מהמהלך: אדרנלין הוזרם למערכת הבחירות, השעמום והגישה של "שום דבר לא ישתנה" התחלפה בפרץ של תקווה ובמרץ של פעילים עסוקים כדי לגשר על פני השסע העמוק בחברה הישראלית.

נראה לי שהטריומווירט פרץ־לוי אבוקסיס־הורביץ – בו אפילו אישה אחת בקוקפיט – פועל בהרמוניה ומטיס את המטוס ליעד שהציב לעצמו.