ארבעת מקרי ההתאבדות הטרגיים של הרופאים במרכז הרפואי סורוקה, והתאבדותה של אחות במרכז הרפואי שיבא, חייבים להיבדק. נכון עשה שר הבריאות יעקב ליצמן כשמינה צוות שינסה להתחקות אחר הקשר בין אירועים אלו והרקע להם. הכתבות הרבות שפורסמו השבוע על מצוקת הרופאים וצוותי הרפואה הם רק קצה הקרחון לתסכול הרב שלהם בעבודתם, ויש לתת על כך את הדעת.
לסורוקה מורשת של בית חולים איכותי עם צוותים רפואיים שירדו דרומה וראו בעבודתם שליחות. האם האירועים האחרונים מסמנים תופעה ייחודית לסורוקה, המבדילה אותו מבתי חולים אחרים? מסופקני. היא מבטאת את האווירה הכללית השוררת במערכת הבריאות, ולפיכך יש לנתח את המצב ואת הסיבות למצוקת הרופאים.
בתי הספר לרפואה קולטים את מיטב הכישרונות של הדור הצעיר. עדיין כל אמא רוצה לראות רופא בין ילדיה. לאחר מיון קפדני, שכולל שרשרת מבחנים, מתקבלים כ־800 סטודנטים לבתי הספר לרפואה בארץ. אלפי סטודנטים לומדים בחו"ל. ההכשרה של כל רופא אורכת בין 12 ל־14 שנים, ורק אז הם מתחילים לראות את קצה האור במנהרת חייהם. עד אותו הרגע הם נאלצים לעבוד בתנאים קשים, בסטאז' ובהתמחות. ראיתי השבוע תלוש משכורת של רופא מתמחה באחד מבתי החולים הגדולים בארץ, שעבד 370 שעות (!) בחודש, כלומר כ־12.5 שעות בממוצע ביום, כולל שישי ושבת. מלבד חיי עבדות אלו, שמונעים קיום חיים אישיים וחיי משפחה, כיצד החברה, ובייחוד אנחנו במערכת הבריאות, מסכימים לכך?
באופן פרדוקסלי, כ־500 רופאים שסיימו את לימודים הם מחוסרי עבודה בגלל היעדר תקנים במערכת שמצויה באי־ספיקה כרונית.
במילוי תפקידיי השונים אני נחשף לסטודנטים, לרופאים הצעירים ולבכירים שבהם. רובם ככולם בחרו במקצוע הרפואה מתוך תחושת שליחות אמיתית, ערכי חמלה ועזרה לזולת. הם רוצים לממש את החלום לטפל בבני אדם ולהקפיד על שמירת כבודם ופרטיותם של החולים. הם רוצים לתקשר איתם, להחזיק להם את היד. אך מול ערכים בסיסיים אלו הם ניצבים בפני מערכת שוחקת שסוחטת מהם (תרתי משמע) את כל מרצם בעבודות סרק ובשעות של עבודה ביורוקרטית מול המחשב (גם כדי לעמוד בדרישות האקרדיטציה האמריקאית). הם רצים מחולה לחולה בלי יכולת אמיתית להביט בעיניו ולהקשיב לו. הם נאלצים לבדוק נשים, גברים, קשישים וילדים במסדרונות, בעת שפרטיותם של החולים אינה קיימת, ונאלצים להשתתף בתורנויות וכוננויות אין קץ גם כשהם בני 40 ו־50, וכל זאת במבנה מערכת שבה התקנים חסרים והתשתיות לא מספקות.
המבחן המעשי
במאמר אחר אתרכז בפתרונות לטווח הארוך, שלהערכתי מוסדות הבריאות בארץ כה צמאים להם. כעת אתרכז בהצעות לשיפור באופן מיידי, ללא שיהיה צורך להקים עוד ועדה ועוד ועדה, שכל המלצותיהן מתייבשות במדפים. המבחן של קברניטי המדינה הוא לא ברטוריקה, אלא במעשים.
יש לטפל בגל המחאה הגובר והולך של הרופאים הצעירים המלינים על שעות עבודה ותורנויות ממושכות של יותר מ־24 שעות. הטענה שכך עבדו כל השנים אינה רלוונטית עוד, עם התפתחות הטכנולוגיות הרפואיות והצורך ברפואה מותאמת אישית ומדויקת, שאינה מסכנת את החולה ואינה מסכנת בתביעה של רשלנות רפואית. רופאים אמונים על שבועת היפוקרטס ושבועת הרופא, והם רוצים לתת רפואה מיטבית. אי אפשר לסבול עדויות כמו זו של רופא מתמחה בכיר שמתאר כיצד, לאחר שעות עבודה במחלקה פנימית, הוא נמצא לבד מול שטף של בעיות וסיבוכים קשים של חולים, והוא יודע שכאשר הוא מטפל בחולה אחד שמצבו קשה, הוא למעשה מפקיר, לפעמים למות, חולה אחר שמצבו קשה גם הוא.
דרישת הרופאים לקצר את שעות התורנויות היא נכונה ולגיטימית, ויש לייצר תוכנית אחרת. משמרות של 12 שעות, או משמרת בוקר של 8 שעות תורנות ו־16 שעות להשלמה עד הבוקר. הטענה של פגיעה ברצף הטיפול נכונה בכל החלפת משמרות, ואי אפשר לדחות את השינוי המבוקש בתירוץ זה.
שינוי זה הכרחי, אבל לא מספק. יש להגדיל מיד את תקני הרופאים בבתי החולים, בעיקר של מתמחים, ולאפשר להם לממש את השליחות שנטלו על עצמם - לטפל בחולים. יש לאפשר להם לייצר בצורה נאותה את המפגש בין הרופא לחולה ולקיים את המגע האנושי החם והמחבק, שחשוב כל כך הן לחולה והן לרופא. נכון, השינוי מחייב הקצאת משאבים לא מבוטלים, אך צריך לזכור שרפואה עולה כסף.
החודש אנו מציינים 25 שנים להחלתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אחד החוקים החברתיים והליברליים החשובים במדינת ישראל. במשך שנים חלמנו להקים מערכת בריאות חזקה ומתקדמת, עם הכשרה של צוותי רפואה מהטובים בעולם. יש לשמרם ולטפל בהם. למערכת הבריאות יש יסודות מוצקים של רפואה מעולה, וצריך לטפל במהירות בבעיות העלולות להביאה, חלילה, להתרסקות.
לא די להתהדר בתוחלת החיים הארוכה של גברים ונשים בישראל, בהשוואה למדינות אחרות בעולם. צריך גם לדאוג למטפלים, וחשוב שיהיה שינוי מיידי, לפני שתבוא הפורענות. חייב להתקיים דיון ציבורי־חברתי רחב, בתקווה שמצעי המפלגות לא רק יכילו תכנים מתקנים, אלא גם יקיימו את ההבטחות בעתיד. יש להמשיך לחלום ולבנות מערכת בריאות עם מצוינות רפואית, לטפח ולשמר את הרופאים שהם חוד החנית שלנו ולאפשר להם להגשים את השליחות והאתגר המיוחד שנטלו על עצמם, למען החולים, עם ערך חמלה בראש מעייניהם.
הכותב הוא יו"ר אסותא מרכזים רפואיים ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות