פעם - במצב שבו אנו נמצאים כיום, פחות משלושה שבועות לפני הבחירות - ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר היה מבצע מהלכים יוצאי דופן במסע הבחירות שלו. משהו מפתיע, יוצא מן הכלל. ואולם נכון לעכשיו, כל מה שעשה אינו מצליח לשנות את מפת הגושים.
כשאנחנו בוחנים את ההכרזה על "תוכנית המאה", את החזרת נעמה יששכר במטוס ראש הממשלה ומיד לאחר מכן נסיעתו לאוגנדה לפגוש את מנהיג סודן, ברור לנו שמדובר באירועים גדולים שכל אחד כשלעצמו היה אמור לשנות את התפלגות ההצבעה.
ואולם זה לא קורה. לפחות עד עכשיו. אנחנו מסתכלים על הגושים ולא רואים שום תזוזה. הכל כאילו מוקפא. קשה להצביע על טעות באסטרטגיה. הכיוון שנבחר בליכוד עבור קמפיין הבחירות הנוכחי נראה נכון והגיוני. אכן, אירועים גדולים עשויים להביא לשינוי של ממש במפה האלקטורלית. לכן חשוב להזכיר שגם אם עד עתה זה לא קרה, אין זה אומר שהשינוי לא יתחולל עד יום הבוחר.
אבל אולי אפשר למצוא את ההסבר להקפאת המפה האלקטורלית בסיטואציה החריגה - מועד ג' של הבחירות. כידוע, באוניברסיטה נהוג להעניק לסטודנטים הזדמנות שלישית להיבחן, רק במקרים מיוחדים ביותר. למשל, סטודנט ששירת במילואים כאשר חבריו נבחנו במועדים א' וב'.
בשונה מהעולם האקדמי, בעולם הפוליטי החוקים התקפים במועד ג' ככל הנראה שונים לחלוטין. הפעם קשה עד מאוד לשנות את דעת הקהל, את הבחירה הפוליטית של רוב האנשים במדינה. הרוב המוחלט של אזרחי ישראל כבר קבע את דעתו בשני סיבובי הבחירות הקודמים.
עד כה, שום אירוע, גדול ככל שיהיה, לא גרם לרוב הציבור לחשב מסלול מחדש. בליכוד בפרט ובמערכת הפוליטית בכלל הבינו את חומרת המצב והסיקו מסקנות. בשבועות האחרונים אנו עדים לחיזור פוליטי אחרי קבוצות קטנות שעשויות – לפחות להערכת הקמפיינרים למיניהם – לשנות את תמונת הגושים.
זו האסטרטגיה שבאה לידי ביטוי במגוון החלטות והצהרות. העלאת עוד קבוצה של בני הפלאשמורה, נוסף על שיבוץ של עוד מועמד יוצא אתיופיה ברשימת הליכוד – זו רק דוגמה אחת מני רבות לניסיון החיזור אחרי קבוצות ספציפיות של המצביעים.
באותה מידה, לשם מכוונים בכחול לבן כאשר מוסיפים לרשימה עוד מועמד דובר רוסית: לפנות לקהל מסוים, לנסות למשוך אותו, להעביר את קולותיו לסיעה מהליכוד ומישראל ביתנו. עד כמה יצליח המהלך? זאת נדע בלילה שבין 2 ל־3 במרץ. הכותב הוא פרופסור אמריטוס לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב וסוקר חדשות 13.