ידועה ומפורסמת תפילתו של רבי אלימלך מליזענסק: "אדרבה תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם". שני דברים מודגשים בתפילה זו. ראשית, לראות את המעלות של זולתו, ושנית, לא לראות את חסרונותיו. אין זה אומר שאין חסרונות לשני, כי אין מציאות של אדם בעולם שאין לו חיסרון מסוים. יחד עם זאת, מוטלת עלינו החובה להתייחס לזולתנו באופן שלא מבליט רק את חסרונותיו, אלא רואה בעיקר את הצדדים החיוביים שבו.
עומדים אנו היום לאחר תקופה קשה, שבה רבים ניסו להבליט את חסרונותיו של זולתם ולא את מעלותיו. זו תקופה המאופיינת במחלוקת קשה שחצתה את העם בישראל, וגרמה לניכור בין חלקיו. דווקא ימים אלו הם הזדמנות לשנות מהותית את גישתנו בינינו לבין עצמנו.
פרשת השבוע עוסקת בבגדי כהונה. אחד מהבגדים שנשא הכהן הגדול על לוח לבו היה חושן המשפט. החושן מורכב מ־12 אבנים טובות, אשר כל אחת מהן מייצגת שבט אחר בעם ישראל. לכל אבן היה צבע שונה משל חברתה, כל אבן הבהיקה באופן שונה מזולתה. יחד הן נישאו על כתפי הכהן הגדול, שש מימין ושש משמאל. די בכך שהייתה חסרה אבן אחת, והבגד אינו שלם ואינו ראוי לשמש את הכהן הגדול. מזה נלמד עד כמה חשובה האחדות בין כולנו. גם כאשר ישנה שונות, חייבת להיות אחדות מלאה.
מוטלת עלינו בימים אלו המשימה הקריטית לאחות בין כל חלקי עם ישראל, לשים את כל המחלוקות והמילים הקשות אשר נאמרו מאחורינו. עלינו לדעת כי יסוד קיומנו להיות עם אחד בארצנו זה לקרב את הלבבות בינינו. אני קורא לכל מי שרואה את עצמו כמנהיג וכראוי לכך לשים על לוח לבו את המשימה החשובה הזו, כי בנפשנו הדבר.