יש צורך במדיניות שהיא מידתית והוגנת חברתית ואנחנו, רופאי בריאות הציבור, חושבים שהצעדים שננקטים חייבים להביא בחשבון את בני האדם, לשים אותם במרכז ולהתחשב בהם, כך שההנחיות חייבות לתאום את המציאות הישראלית וגם צריכות לתת מענה לאוכלוסיות חריגות כאלו ואחרות.
צריך להדגיש, יש היגיון נכון מאוד בבסיס מדיניות ההסגר הביתי לאוכלוסייה שנמצאת בסיכון גבוה לחלות בימים הקרובים, כדי לצמצם את החשיפה שלה לאנשים נוספים. נניח שבני ביתו של אדם בהסגר כן נחשפים אליו, והם לא מקפידים על ההפרדה בתוך הבית, עדיין הוא עצמו נחשף רק אליהם ולא ל־200 אנשים אחרים. אם יחלה, יושמו בני הבית בהסגר ביתי גם הם, כך שעדיין צמצמנו בצורה ניכרת את הפיזור. המטרה היא לא אפס הידבקות, כי זה לא אפשרי, אבל זאת שיטה לגיטימית והגיונית לצמצום ההעברה.
ברגע שאמרנו את זה, צריך לשמור על איזון בין הסיכון להדבקה לבין הפגיעה בשגרת החיים. והמידתיות כאן חשובה, כדי לא לשחוק את אמון הציבור בהנחיות, ואני גאה במשרד הבריאות שיודע לתקן טעויות בהקשר הזה, אבל צריך להפריד בין מגע בסיכון גבוה למגע בסיכון נמוך, וההפרדה הזאת עוד לא נעשתה אצלנו.
אם אדם נמצא בסיכון גבוה, יש חשיבות עליונה להקפדה על הכללים, אבל בסיכון נמוך יש ליידע קהלים שאם יופיעו אצלם תסמינים, עליהם לפנות לבדיקה ולא להכניס אלפים להסגר. אפשר לצמצם את החשיפה של אדם בסיכון נמוך בלי להטיל עליו הסגר ביתי, כמו להנחות אותו שלא להתערות בקהלים גדולים, אבל כן לאפשר לו לנסוע לעבודה ברכב פרטי, למשל. זה החידוד הראשון שיש לעשות בהנחיות.
החידוד השני קשה לביצוע במצבי חירום, אבל הוא מתבקש. יש השלכות חברתיות ונפשיות רבות למשבר הזה, לא רק בריאותיות וכלכליות. הולכת להיות פה שגרה חדשה ארוכה, ויש לתת מענה, הן ברמת הממשלה והן ברמת הקהילה, לאנשים שלא יכולים למצוא מקום מתאים בבית. למשל, להקצות מלונות ייעודיים, הסעות לאנשים שחוזרים מחו"ל ואין להם פתרון אחר וכדומה.
זה לא רק עניין של משאבים, אלא של תפיסה ומתן מענה לקשיים היומיומיים של אנשים. כולנו יכולים להתגייס למטרה הזאת - מצד אחד, לצמצם מגע, ומצד אחר, לשמר את הרמה החברתית, כי משבר הוא גם הזדמנות לגלות את הרוח היפה של הסולדיריות הישראלית ולחזק את הקהילה, גם באמצעות קשרים ותקשורת ברשתות החברתיות אם צריך.
המדינה יכולה לאפשר את זה לחברה האזרחית אם למשל משרד הבריאות יעביר את מאגר מבודדי הבית לרשויות המקומיות, שידאגו למי שצריך לדאוג לו בתחומן, מה שכרגע לא נעשה. כמו שלמדנו שגם במלחמה העורף חשוב ויש להשקיע בו, כך גם במלחמה בנגיף קורונה, שהיא החזית, אסור לשכוח את העורף האזרחי, כי האירוע הזה עוד ילווה אותנו זמן רב.
הכותב הוא יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל.