נתניהו חייב ללכת הביתה לאלתר. כך הייתי רוצה שיהיה, אבל האם זה אפשרי במציאות הפוליטית הבלתי אפשרית בה אנחנו נמצאים? הבטן שלי מתהפכת כשאני כותב זאת, אבל בנסיבות שנוצרו אין ברירה: החובה של שני הבנימינים היא לחתור להקמת ממשלת חירום לאומית ברוטציה לאלתר. כן, גם במחיר שנתניהו יכהן ראשון ותוך הסתכנות שלא יעמוד במילתו לפנות את מקומו.
הייתי רוצה שהמפלגות הערביות יהיו חלק בלתי נפרד מהשלטון בישראל ואני מתפלל שהרגע המכונן הזה יקדים ויגיע. יש חברי כנסת ברשימה המשותפת, כמו אחמד טיבי, שעושים בפרלמנט הישראלי למען כלל אזרחי ישראל יותר מח"כים רבים וטובים אחרים משאר סיעות הבית. לצערי המציאות הזו עדיין רחוקה - ומה שאנחנו זקוקים לו יותר מכל הוא להתחיל בדחיפות את תהליך הריפוי שלנו כחברה.
אני יודע שקיימת האפשרות לשנות את החוק כבר עתה ולמנוע מנתניהו להקים ממשלה, אבל אני גם יודע שזה רק יעמיק את השנאה ואת הפירוד בתקופה זו, שבה האחדות נדרשת לנו כאוויר לנשימה. ועדיין לא הזכרתי את המצב הכלכלי הלא פשוט ולא כתבתי מילה על הקורונה. ממשלת חירום לאומית היא צו השעה.
הכותב כיהן כשר וח"כ מטעם העבודה
התרעות פיקוד העורף