כבר עכשיו אפשר לומר כי מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך משלמות מחיר על הקונספציה האובססיבית שמוביל נתניהו מיום בחירתו לראש ממשלה. במרכזה עומד המאבק בגרעין האיראני הנתפס בעיניו כאיום קיומי. על מזבחו הוקרבו אינטרסים חברתיים והוצאו סכומי עתק. זהו בור תקציבי שחור, בולען שלא יודע שובע, המתנהל בחוסר שקיפות (מטעמי ביטחון). לעולם לא נדע אם המאמצים להיערך לאיום האיראני היו מידתיים או מוגזמים, אם הועילו אם לאו. אבל הכסף נשפך כמו מים. כך שועבד תקציב המדינה למערכת הביטחון.
באסון הכרמל התברר ש"הראשון שזיהה" היה אחראי לייבוש מערך הכיבוי. משבר הקורונה חושף את ההזנחה השיטתית של מערכת הבריאות והסיעוד. עשרות דיירים בבתי האבות כבר שילמו על כך בחייהם. אין די בדיקות, חסרות מיטות אשפוז ומכונות הנשמה. מרוץ הרכש ברחבי העולם שהסתיים במפח נפש רק מעצים את המחדל. האזרחים ברובם נענים להוראות המגבילות, לא משום שיש להם אמון בהנהגת המדינה אלא מכיוון שהם מבינים שגם צוותים רפואיים מסורים לא יכולים להיאבק בנגיף בידיים חשופות. ועוד לא דיברנו על מערכת החינוך שחדלה לתפקד.
בישראל יותר משני מיליון וחצי ילדי גן, תלמידים וסטודנטים. על כולם מופקד שר החינוך רפי פרץ. מישהו שמע ממנו באחרונה? בקדנציה הקצרה שלו ועוד קודם לכן מערך החירום תרגל מדי שנה למידה מרחוק. עכשיו התברר עד כמה היא לא אפקטיבית, בין השאר משום שאין מחשב לכל ילד (עוד מיזם מתוקשר וריק מתוכן מהקדנציה הראשונה של נתניהו).
ראש הממשלה לא מתראיין ולא מתייחס למחדליו אלא מתאר את המצב במונחים מגה־היסטוריים: לדידו, מאז ימי הביניים לא היה איום כמו הקורונה ולא קם מושיע כמותו. ממש מר גוזמאי הבדאי, כשם גיבור ספריה המשעשעים של לאה גולדברג. אלא שהמציאות פחות מבדחת.
בפועל, נתניהו מנהל בימים אלה חיים כפולים, כפי שהמחישה התמונה מערב ליל הסדר בחברת בנו: דין אחד לאזרחים הנדרשים לשהות בבידוד ודין אחר לעצמו. קריאה ציבורית נרגשת לממשלת חירום בלי שטיקים ובלי טריקים, בד בבד עם מאבק הישרדות פוליטי העלול להוביל למערכת בחירות בפעם הרביעית. למי שעוד לא הבין, הפאניקה שנתניהו זורע הפכה לטקטיקה המאפשרת לו לבצר את שלטונו ולקבור את כישלונו מתחת לרדאר הציבורי.
בנקודת הזמן הזאת נראה שמלחמת ההתשה שמנהל החמ"ל בבלפור נגד מדינת ישראל משיגה את יעדיה. הציבור התעייף מבחירות, מנגיף קורונה, מהסגר ומהמשבר הכלכלי הקשה. הוא בסך הכל רוצה את החיים שלו בחזרה וכבר לא אכפת לו שנאשם בפלילים יכהן כראש ממשלה. בג"ץ אולי ימלמל משהו ומעטים יצאו להפגין עם דגלים שחורים, אבל הרוב הגדול כבר מניף דגל לבן.
התרעות פיקוד העורף