סולם ערכים שונה בתכלית מפריד בין הכנסת לבית הכנסת, או אם תרצו, בין הדת היהודית לדת הלאומית. המגיפה האחרונה שהתרגשה עלינו הביאה עד הקצה את מערכת היחסים השברירית בלאו הכי בין הישראליות לחרדיות. מסע השיסוי וההוקעה של קהילות החרדים בישראל לא היה מבייש את השפלים שבשונאי ישראל.
הבדיות, ההכללות וההחמרות כלפי החרדים שברו שיאים. שלושת האפיונים הללו נקבעו בידי ההיסטוריון יחזקאל קויפמן כמובילי האנטישמיות המודרנית. הרשת גועשת מביטויים של הסתה פראית, שמטילה אימת חשיכה על כל בן תרבות שאחריתה מי ישורנו.
מסיתים ומדיחים שורצים בכלי התקשורת ומקיימים בהווייתם את הגדרתו המבריקה של עו"ד יעקב וינרוט המנוח: "שנאת חרדים זו השנאה היחידה שניתן להפיץ ועדיין להישאר נאור". החרדים אינם חפים מטעויות. כמו כל בן אנוש, לקח להם זמן להבין את גודל הסכנה. ובמקום שבו חבטו בהם, שם טמון שבחם, ציות מוחלט, גם אם באיחור קל.
הניסיון להטיל אחריות על כתפי אחד מבכירי גדולי התורה חטא לאמת, שכן קבל עם ועולם פורסם באיזו חובבנות הוצגה לו השאלה, וכבר קבעו חכמים שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. במקביל הקדימו להתריע רוב מנהיגי הציבור החרדי־הספרדי, החסידי והליטאי, וכפו מיידית את הוראות משרד הבריאות על צאן מרעיתם.
לצערנו הרב, ערכים בדת היהודית, שנשמרו במשך דורות בקפידה ובמסירות נפש, נדחקו בקלות על ידי קבוצת מחליטים שבלאו הכי רמת האמון של החרדים בשיקול דעתם ובהגינותם שואפת לאפס. ובחברה הישראלית המורחבת אין אי־אמון בהחלטות? לא קמו בתוך התקופה מומחים שדעתם הייתה הפוכה לחלוטין מעמדת בכירי מערכת הבריאות? לא נשמעו קריאות תיגר שטענו שההיסטריה נועדה לצרכים פוליטיים?
לכל אזרחי ישראל לקח זמן הבשלה עד לקליטה של האזהרות והסכנה המרחפת על ראשם. החברה החרדית חיה בסביבה צפופה, מתכנסת שלוש פעמים ביום לתפילות ויש בה התחככות במספרים גדולים. עם זה, זו חברה המורגלת בציות מוחלט לכל הצווים וההגבלות. לכל המשתמשים בעיוות מובנה בהצגת מספר הנשאים ולא מספר בתי האב, ייאמר עד שאתם מציגים את רמת התחלואה - השפילו מבט לרמת התמותה.
צאו ובדקו כמה מדור ההורים הלכו לעולמם דווקא מתוך מוסדות שבאחריות ישירה של משרדי הבריאות והרווחה. נכון לסוף שבוע האחרון, שליש מהנספים פרשו מארץ החיים בחסות המדינה שהפקירה אותם לגורלם. והנה, בתוך כל הסער הזה מאפשרים קיום הפגנה רבת משתתפים בכיכר הבימה בתל אביב, באישור המשטרה. כל זאת שעה קלה לאחר דחייה צפויה של שלוש עתירות לבג"ץ על קיום תפילות.
מהלכים מקוממים אלו ערערו את המשמעת וקוממו את כל שומרי המצוות לנוכח האפליה הבוטה. תוך כדי אנו מתבשרים על תכנון קיום טקסי השאת המשואות למיניהם, כמסורת הדת הלאומית שאותן חלילה מלבטל. לכך קראו חכמינו בתלמוד: "ולא תהא כוהנת כפונדקית".
אחרי החלטת אמש התגלתה בשיא הדרה האחריות החרדית. לא את בתי הכנסת היא ביקשה לפתוח, לא להפר את התקנות, כל שביקשה היה לקיים בכפוף לכל התנאים תפילה במנין במרחב הציבורי, לרוב רק כהשלמה לתפילת המרפסות, בעיקר כדי לאפשר קריאה בתורה והוצאת הבימה לרחובה של עיר.
ההחלטה של גדולי הרבנים, להימנע ככל האפשר ממימוש התפילות במתכונת המותרת עתה והשארת תפילת המרפסות על כנה, תוך התרעה חמורה לקבוצת הסיכון להשאר ספונה בביתה, מעידה יותר מכל על גישתם המחמירה של כל מנהיגי החרדים, גם אם קבוצת אנרכיסטים מנסה לקבוע סדר יום שונה.
הכותב הוא עיתונאי, עסקן ציבורי חרדי ופרשן על הנעשה במגזר החרדי.