משה, לא נפרדנו באמת. היית ונשארת לצדי בכל שלב של חיי

משה שלום,

אם אתה חושב שמשהו חסר ליד הקבר שלך, אתה צודק. זה אני שלא נמצא שם לראשונה מזה 47 שנים. אל קברך עליתי לראשונה בבית העלמין הארעי בבארי, אחר פיקדתי על נושאי ארונך בהגיעך לקבורת קבע ליד חברך אברהם סטניסלבסקי. אז רציתי שתדע, לא כי יש לי משהו חשוב יותר לעשות, אינני נמצא שם לידך כי יש איזו מגיפה שמשתוללת בארץ, קורונה קוראים לה, וההיערכות לקראתה מזכירה לי קצת את מה שחווינו לפני מלחמת יום הכיפורים. איך יצאנו יחד לקרב כטנקיסטים בחטיבה 600 בלי מקלעים שמתאימים לכנות, בלי פגזים נגד חי”ר ועם מנות קרב שפג תוקפן. גם את המנות הטריות, שלא היו, לא ניתן היה לאכול. עם צמרת מדינית שלא ידעה לקרוא את מפת הקרב ועם פיקוד צבאי שזלזל בהתרעות מוקדמות ולא ביצע שום פעולת מנע לפני. אם אתה מתבונן מלמעלה על הנעשה, הכל נראה לך מוכר בטיפול בדבר הזה הנקרא קורונה.

זאת ועוד, במסגרת העדכונים השוטפים בינינו, שים לב שהוקמה ממשלה חדשה שמנעה את הצורך המטורף לקיים סיבוב בחירות רביעי, שלאור התקדימים היה מסתיים בתוצאות די דומות. יש ביקורת רבה על הצטרפות המפלגה של שני הרמטכ”לים גנץ ואשכנזי לממשלה בראשות נתניהו, אחרי שכל מערכת הבחירות התמקדה בקמפיין “רק לא ביבי”. כאילו אותה מגיפה ארורה לא משפיעה על חיי כולם, וכי פרט לסיכון החיים אין משבר כלכלי נורא שיגרום לנפגעים רבים יותר מנפגעי הקורונה. כאילו סיבוב רביעי לא יגרום להוצאת עתק ובעיקר להמשך שיתוק המשק והתמקדות בשנאה ובפלגנות.

לסיום נחזור אלינו. אומנם באופן פיזי השנה איני לצדך, אבל כפי שאתה יודע, מאז נפרדנו במפגש החטיבתי בשבת ה־13 באוקטובר על הדיונה בסמוך לתעלה, לא נפרדנו באמת. היית ונשארת לצדי בכל שלב של חיי.