אך מעבר למציאת האיזון בין שני אינטרסים מנוגדים אלו, סדר החזרה לשגרה, כמו גם חומרת המגבלות על הציבור, הם ביטוי לסדר העדיפות הציבורי, ושל מקבלי ההחלטות. בתוך כך, היציאה אל הטבע ואל המרחב הפתוח בכלל, נמצאת, לצערי הגדול, במקום נחות יחסית. בעוד שהותר לנו לבצע בתנאים מסוימים פעילויות שונות, היציאה אל הטבע הפתוח נאסרה כליל, למעט מתי המעט שטבע פתוח משתרע בתחום 100 המטרים מביתם. זאת על אף שקל להחיל תנאים של ריחוק חברתי במרחב הפתוח, בהשוואה למקומות סגורים.
כעת, משפנינו מופנות אל החזרה לשגרה, ובמיוחד במערכת החינוך, זה אך מתבקש להחזיר את היציאה אל הטבע אל המקום הראוי לה בסדרי העדיפויות, ובמיוחד בעת הזו. הילדים והנוער, הסגורים בבתים כבר כחודש וחצי, החמיצו את תקופת הטיילות הטובה ביותר בבתי הספר, את טיולי הפסח של חוגי הסיירות ותנועות הנוער ואת טיולי הפנאי בחופשת הפסח, עם המשפחה. אחרי למעלה מחודש בין קירות הבתים ומול מסכים, האם בכלל ניתן להעלות על הדעת שמסגר ממושך בבתים, החזרה לשגרה במוסדות החינוך לילדים ולנוער תוגבל לשהייה בתוך מבנים סגורים בלבד?
הטיילות החינוכית מתמודדת כבר שנים עם אתגרים הולכים וגוברים. משנה לשנה, קשה יותר לקיים פעולה פשוטה, וכל כך מתבקשת – לצאת לטייל. מחלוקות הקשורות בתשלומי הורים ובהסדרים ביטוחיים, חשש מטיול באירועי מזג אוויר שונים (בעקבות אסון צפית), סגירת מרחבים הולכים וגדלים בפני הציבור (בראשם שטחי אש), שביתות וחילוקי דעות אחרים – לכל אלו הטיול נופל בן ערובה ראשון, והאצבע הלוחצת על הדק ביטול הטיול קלה מאוד.
משבר הקורונה השבית כמובן, בלית ברירה, את כל פעילות הטיילות, אך ימי החזרה לשגרה הם תקופת מבחן חשובה להמשך קיומו של הטיול במערכת החינוך הפורמלי והלא פורמלי. אך מתבקש, לנצל את החזרה לשגרה במערכת החינוך, באופן מדורג ובקבוצות קטנות, כדי לצאת וליהנות מיופיו של הטבע ולנשום אוויר צח. היתרונות הפדגוגיים של פעילות זו ידועים ומוכרים. ניתן לקיים טיולים גם קרוב למקום המגורים ולבתי הספר, והעובדה שמדובר במרחב פתוח – גם מצמצמת באופן מובנה את סיכוני ההידבקות.
התרעות פיקוד העורף