ראש הממשלה בנימין נתניהו, עבר בהצלחה את המשוכה שנקראת "בית המשפט העליון". נראה כי בדיוק כמו שלוש מערכות בחירות רצופות וצמידות, גם היא לא הייתה פשוטה, נדרשה כאן תבונה פוליטית בכדי לספק את בכירי המערכת המשפטית. "הסכם חריג בכל קנה מידה" ציינו 11 השופטים בכס השיפוט הרם, אך לא כזה שפוסל את ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן.
בימים שלפני הדיון נבנתה ציפייה דרוכה, וקולות שקטים של החלטה תקדימית נבנו באוויר ואיתם ציפיות לרעשים ותזוזות. היו כאלה שציפו משופטי העליון "להוציא הערמונים מהאש" בסוגיה הכה סבוכה משפטית פוליטית וציבורית. אך פסק הדין ששוחרר מעט לפני חצות בלילה שבין רביעי לחמישי, לא היה רב פאר והדר, לא מילא אחר הציפייה, ולא משחרר את הפלונטר הלא פשוט בו אנו מצויים.
נראה כי ידו של נתניהו עדיין על העליונה. הוא צלח בגבורה שלוש מערכות בחירות, הצליח כעת להרכיב קואליציה שקיבלה את חותמת בג"ץ, ועיני אנשי המשפט נשואות כבר לנקודת המשלט הבאה שבדרך אל ההר והיא ב-24 לחודש בבית המשפט המחוזי.
נדמה כי זה הולך להיות משפט ארוך רווי עדויות ועדים. אני מאמין כי אנשים רבים היו מבצעים עסקאות טיעון בשלב מוקדם יותר, אך לא נתניהו. הוא הוכיח עד כה עצבי ברזל.
כדוח מבקר שייגנז, כנראה שפסק הדין הזה יושם בצד ומחר נתעורר ליום חדש. האם זו מציאות חדשה? מוקדם עדיין לקבוע, נראה שבהתנגשות החזיתית שבין מערכת אכיפת החוק לכאורה ובקרב אותם עותרים ציבוריים שקמו להגן על כבודה, ישנו סיפוק מעצם הדיון המעמיק גם כאשר התוצאה אינה משביעה רצון לטעמם.
נראה כי האמירה של הנשיאה חיות "גם אם לא נקבל עמדתכם - המבצר לא נופל" הייתה רמז שאומר כי בית המשפט קשוב לכם אך לא הפעם הוא יכריע גורלות.
ובכלל בהתנגשות שבין הרשויות הוכח כי יש עוד משמעות גם אם לא פשוטה, מעשית, לחזקת החפות גם לראש ממשלה המסוקר ומתוקשר בוקר וערב שלמרות הרצון ונוכח הידיעה שהיו בחירות. וכלשון הפתגם "העם אמר את דברו" אולי יפעלו אחרת בהיכל המשפט. זה לא קרה ואולי טוב שכך. זה היה שבוע חשוב הן למגבלות הכוח הפוליטיים והמשפטיים והן לשמירה על ערכים כשקיפות, בשידורים, ואמירות על אי הנוחות נוכח התהליכים הפוליטיים הלעתים עקומים.
עתה נותר להתבונן ביראת כבוד על כך שיש כאן דמוקרטיה חזקה והפרדת רשויות כהלכה, גם אם הדרך מלאה בייסורים. המבצר כאמור אינו נופל.