גם הלימוד מרחוק מעורר בעיה חמורה שנובעת מהפער הדיגיטלי בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. לימוד מרחוק מחייב שני תנאים בסיסיים: הראשון הוא מחשב נייח או לפטופ לכל ילד במשפחה, והשני הוא חיבור לאינטרנט. מחשב לכל ילד במשפחה הוא חלום שאינו בר מימוש כי איני רואה את משרד הלימוד מחלק מחשב לכל ילד.
גם אם יקרה הנס והמדינה תחלק מחשב לכל ילד, אזי החיבור לאינטרנט יהפוך למכשול הגדול. כזכור, יותר מ־20% מהתלמידים במדינה הם ערבים. לחלקם, ובוודאי לבדואים בנגב, אין חיבור לאינטרנט, וקשה להאמין שעד תחילת הלימודים יוסדרו כל התשתיות הנדרשות לחיבור לאינטרנט. וזה עוד בלי שדיברנו על הציבור החרדי, שבו לרוב התלמידים אין חיבור לאינטרנט בין אם מסיבות הלכתיות ובין אם מנסיבות כלכליות. גם בפריפריה החברתית החיבור לאינטרנט מצומצם. בקיצור עורבא פרח. חדרי לימוד מספיקים אין, ולא ייבנו כיתות חדשות בחודש, מספיק מורים כנראה שאין, מחשבים אין לכל תלמיד ולא יהיו, וחסרים חיבורים לאינטרנט אצל חלק מהתלמידים. אז יפה שיצאה הודעה לעיתונות, אבל האם יהיה גם ביצוע בשטח?
כדי לא להישאר במלכודת הביקורת בלבד, להלן צרור עצות למשרד החינוך: ראשית, הוציאו צו 8 למורות ולמורים בגמלאות. בדומה לאנשי קבע בדימוס שהתנדבו לשרת כמפקדי מעוזים במלחמת ההתשה, אני משוכנע ששעת החירום במערכת החינוך והכורח במציאת אלפי מורות ומורים נוספים ידבר אל מצפונם של הפורשות והפורשים, שיחזרו לכיתות עד יעבור זעם. כמו כן, בגלל המחסור העצום בכוח הוראה יש להגיע להסכמה עם ארגוני המורים על דחיית היציאה לשנת שבתון לפחות לשנה. משרד האוצר חייב גם לרכוש מאות אלפי טאבלטים לתלמידים כדי שלא יהיה מצב שילד לא ילמד מרחוק כי יד הוריו אינה משגת. לגבי האינטרנט, אני מודה שאיני מכיר פתרון טוב פרט לריכוז במתנ"סים ובאולמות ספורט ותרבות עם חיבור אינטרנטי.
שנת הלימודים מתקרבת ובאה, ויש להיערך לה ברצינות ובמעשים, ולא רק בהודעות לעיתונות. אסור שהבלבול ששורר בחיינו בימים אלו בתחומים רבים, כמו הבריאות והתעסוקה, יגלוש למערכת החינוך.
התרעות פיקוד העורף