בימים האחרונים שמענו כולנו על ההחלטה המקוממת של משרד החינוך לפטר את מורי תוכנית היל”ה, אחד הפרויקטים המרשימים והחשובים שקיימים במדינת ישראל. ככה בהודעה לקונית של משרד החינוך הוחלט לקטוע מאמץ של שנים. תוכנית היל”ה היא בעצם הזרוע החינוכית של מדינת ישראל לסיוע לנוער בסיכון. 1,500 המורים והמורות של תוכנית היל”ה הם אנשים שנמצאים בשליחות מטעם מדינת ישראל. שליחותם – להיות ההזדמנות האחרונה של אלפי בני נוער בכל שנה.
בתור ראש עיר הכרתי היטב את האנשים המופלאים של תוכנית היל”ה. כן, גם בעיר כמו רעננה יש מדי שנה עשרות בני נוער שנמצאים על סף נשירה מהמערכת. נשירה ממערכת החינוך משמעותה ויתור על הנער או הנערה. אלה ילדים מוכשרים, רגישים, איכותיים, שמסיבות שונות מוצאים עצמם מחוץ לכל מסגרת, כשבמקרים רבים אין מי שיושיט להם יד בצד השני, למעט צוות היל”ה שעבורו כל ילד הוא עולם ומלואו.
מורי היל”ה הם אלה שמפעילים את כיתות אמ”ץ, כיתות האתגר ומסלולים אחרים, שלוקחים את הנערים האלה, מחבקים אותם, מאמינים להם והופכים ילדים שבגיל 15 הסתובבו ברחובות לאנשים שבגיל 18 מתגייסים לצה”ל, וחלק מהם אף זוכים לעמוד על רחבת המסדרים של בה”ד 1 והופכים לקצינים בצה”ל ולאזרחים תורמים למדינה. המשמעות של המהפך הזה היא לא רק חברתית, היא גם כלכלית. על כן, כל שקל שמושקע בתוכנית היל”ה מושקע למעשה בעתיד מדינת ישראל.
כראש עירייה במשך 20 שנה ידעתי גם שנים רבות שבהן נאלצתי לקצץ בתקציב הרשות שבראשה עמדתי. קיצוץ הוא תמיד צעד קשה, כי במקרים רבים עליך לחתוך בבשר החי. מנהיג, בכל רמה שהיא, צריך להניף את חרב הקיצוץ כשהוא אוחז בה בחרדת קודש ויודע לברור בין מחויב המציאות והנחוץ לבין השגוי.
מעולם, בכל המקרים שבהם נאלצתי לקצץ, לא נתתי ידי לפגיעה באותם נערים ונערות בסיכון. היה לי ברור תמיד כי קל להיות “חכם על חלשים” ולפגוע באותם נערים שאין להם מי שידבר עבורם. הכי קל לוותר ולהמשיך להזרים כספים למקומות אחרים.
אני פונה לשרי ממשלת ישראל: רגע לפני שאתם מצביעים על הקיצוץ, רגע לפני שאתם חוסכים את הכסף הזה על הנערים שאין להם, והם מתמודדים ומאמינים בשינוי, תחשבו על הנוער הזה. תחשבו על הנער שצריך תמיכה כדי להתגייס לצה”ל, תחשבו על הנערה שאם רק תאמינו בה תהיה מדריכת חי”ר בעוד שנים ספורות. תחשבו על הנתינה הקטנה שדרושה לנערים האלה בשביל להפוך אותם לאזרחים תורמים ולהפוך אותנו לחברה צודקת, חזקה ואיכותית. אל תקטעו את החוליה החלשה ביותר.
הכותב כיהן כראש עיריית רעננה וכחבר הכנסת ה־18