מדי בוקר משאירים ההורים את ילדיהם בגן ויוצאים לעבודה. הגננת, המטפלת והסייעות מהוות מבוגר משמעותי בחיי הפעוטות, שאמונות להעניק להם הגנה. אשת צוות שפועלת שלא לטובת הילדים מועלת בתפקידה.
ההתעללות בילדים יכולה לבוא לידי ביטוי בשלושה היבטים: בהיבט המילולי - כינויי גנאי, בהיבט הפיזי - סימני חבלות, ובהיבט הרגשי - איומים ומילים פוגעניות. הביטוי המיידי הוא טראומה שהילד חווה, אשר פוגעת בתפקוד היומיומי שלו - קושי להירדם, חוסר תיאבון, שינוי בעשיית הצרכים וחוסר רצון להגיע לגן. הביטוי המאוחר הוא מעין פוסט־טראומה, ויתבטא בתסמינים המופיעים בעקבות האירוע, כמו חרדות מקול גבוה, מאנשים מסוימים, ממקום פיזי, הרטבות בלילה ועוד.
לא כל ילד שחווה התעללות מסוגל לדווח על כך להורים. אם נבחין בסימן אחד או יותר, כדאי לעטוף את הילד בחום ואהבה, וכן לשוחח עם הורים נוספים ולברר אם ילדיהם מביעים תגובות דומות.
בנוסף, אפשר להציע לו לשחק יחד בגננת וילדים, ולתת לו להיות בתפקיד הגננת. נתבונן בשפת הגוף שלו ונלמד מה היא משדרת. האם היא מכבדת? האם טון הדיבור מאיים ומעניש? רצוי להפגיש את הילד עם מבוגרים משמעותיים, מכילים ורגישים בסביבתו, כדי להשיב לו את האמון. ולהיות שם עבורו, כדי לחזק אותו רגשית לקראת מפגש עם גננת חדשה.
הכותבת היא מרצה ומדריכה בתחום החינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך.