בשיאם של ימי התשובה שלחתי מכתב למנהיגי הקהילות היהודיות בעולם. חלק מהדברים רציתי להביא גם בפניכם, היושבים בציון:
“השנה החולפת הביאה לחיינו מציאות חדשה, שונה מזו שהכרנו עד כה. לפני חודשים ספורים לא העלינו על דעתנו מצב שבו ילדים לא ילכו לבית הספר, שהמונים יאבדו באחת את פרנסתם, שאנשים בכל העולם יסתובבו עוטי מסיכות על פניהם, ושכל כך הרבה אנשים ייפגעו מן המגיפה. ההתמודדות המתמשכת בתוך המציאות הכאוטית מחייבת אותנו לבחון את דרכינו.
“מאז כניסתי לתפקיד אני חושבת יום וליל על המשימה הכבדה שניצבת בפנינו. החיילים בחזית, אלו ששוכבים בשוחות ונלחמים ללא לאות, אלו אתם – מנהיגי הקהילות. מדי יום אני לומדת להעריך את השליחות שבחרתם לשאת על שכמכם. הבחירה להעמיק במסורת הדורות, לתווך אותה אל הקהילה, לתרגמה לחיים מלאי משמעות וערך, ובשמה לשאת עיניים אל העתיד - אינה מובנת מאליה. גם היום, בעת הזו כמו בכל הדורות, עתיד העם היהודי מוטל על כתפי מנהיגי הקהילות.
“ההאזנה לקולות העבר ממלאת אותנו במחויבות לעיצוב ההווה ולנטילת אחריות על העתיד. ויקטור פרנקל סיפר איך בעת כיבוש הנאצים ראה פיסת שיש, שנותרה מבית כנסת ששרפו הצוררים. על השיש היה כתוב “כבד את אביך ואת אמך”. בהבלחת רגע הוא ויתר על אשרת ההגירה לארצות הברית ונשאר באוסטריה בניסיון להציל את הוריו. באותה תקופה ארורה בחרה חנה סנש, צנחנית צעירה ומעוררת השראה, לעזוב את חייה בארץ ישראל ולצנוח באירופה הכבושה על מנת לנסות להציל את יהדות הונגריה. החובה העמוקה הזו היא הקול העתיק והבסיסי של הערבות ההדדית היהודית שהחזיקה אותנו יחדיו כעם אלפי שנים; הערבות למשפחה, לקהילה ולעם.
“אך ההאזנה לקולות העבר אינה מספקת. בעת האחרונה הקשר המשפחתי מתרופף והולך. המחלוקות בתוך עמנו קורעות אותנו מבפנים. לעתים כמעט נדמה כי המפריד עולה על המשותף, ושאנו נותרים אחים רחוקים - אחים מעבר לים. אנו מצויים בנקודת מפנה היסטורית, רבים מאחינו מאבדים את זהותם ושייכותם, וגם המגיפה פוגעת בקהילות רבות. מן הצד השני, יש לנו יכולות רבות, פריצות טכנולוגיות ועולם גלובלי. אולי זה נשמע מעט יומרני, אבל ייתכן שזהו הזמן לפתוח במהלך חדש של שותפות מחודשת, דווקא מתוך הצרה.
“'ההחלטה החשובה ביותר שאנו יכולים להחליט בימי חיינו היא לאן אנחנו שואפים להגיע’, כתב הרב סר יונתן זקס, ‘הדבר נכון באשר ליחיד, וגם באשר לאומה... במקרה של היהדות, תכלית זו ברורה: ליצור בלב הישימון האנושי נווה מדבר רוחני ואנושי. לקיים חברת מופת של דאגה לחלשים ועזרה לנזקקים, להוכיח שתיתכן חברה שבניה ענווים דיים לייחס את הצלחותיהם לאלוקים ואת כישלונותיהם לעצמם... כדי לקיים את המופת הזה נדרשת מאיתנו תחושה של ייעוד משותף’”.
מתוך הכרה בחשיבות תפקידם של ראשי הקהילות היהודיות בעולם והכרת התרומה האדירה של קהילות אלה לעם היהודי, לישראל ולעולם כולו, קראתי להם להתאחד למשימה משותפת - להוות מגדלור ערכי ומוסרי לעצמנו ולעולם כולו. אינני עוצמת עיניים בפני האתגרים העומדים בפנינו, אני מודעת היטב למורכבות המציאות בישראל ובעולם, אבל הקשיים אינם פוטרים אותנו מלקיחת אחריות על עתידנו. אל לנו לסמוך על היותנו מחוברים בקשרי העבר, עלינו להתאחד באופן ממשי סביב עשייה ופעילות ולקיחת אחריות על עתיד העם היהודי, ועתיד העולם כולו.
בברכת שנה טובה וברוכה, ותפילה שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. אנא נתפלל אלו על אלו, ועל העולם.
הכותבת היא שרת התפוצות וח"כ מטעם כחול לבן