הודעת ג'ו ביידן על בחירתו בלויד אוסטין כמועמדו לתפקיד שר ההגנה, מעוררת ויכוח עז בארצות הברית. אוסטין הוא גנרל בדימוס ארבעה כוכבים (הדרגה הגבוהה ביותר בארצות הברית בעתות שלום, ואחת מעל רב־אלוף בצה”ל). הוא שירת 41 שנים בצבא, ובשני תפקידיו האחרונים היה סגן מפקד זרוע היבשה ומפקד פיקוד המרכז שאחראי על המזרח התיכון. הוא עשוי להיות השחור הראשון בתפקיד שר ההגנה.

תפקיד שר ההגנה נוצר רק לאחר מלחמת העולם השנייה, והוא אחד החשובים ביותר בכל ממשל אמריקאי. הוא עומד מעל שיקולים פוליטיים, והוכחה לכך מצויה בנוהג של נשיאים למנות לתפקיד נציג של המפלגה היריבה. ברק אובמה הדמוקרט מינה שני רפובליקנים למשרה, רוברט גייטס וצ’אק הייגל. לעומתו, טראמפ פגע בממלכתיות התפקיד כשהחליף חמישה שרי הגנה בתוך ארבע שנים ופיטר את שר ההגנה האחרון מארק אספר, שהתנגד לשימוש בצבא לדיכוי הפגנות ומהומות בערים.

נאום הניצחון של ג'ו ביידן. צילום: רויטרס

הוויכוח על אוסטין נוגע לעקרונות המינוי לתפקיד, וכן להתאמתו לעידן הנוכחי. ייתכן שגם צבע עורו קשור לעניין. בארצות הברית, החוק קובע תקופת צינון של שבע שנים לגנרלים שנשיאים רוצים למנות לשר ההגנה. במקרים חריגים, הקונגרס יכול לתת פטור מהחובה הזאת. רק פעמיים נשיאים ביקשו וקיבלו פטור כזה: טרומן שמינה את הגנרל ג’ורג’ מרשל, וטראמפ שמינה את הגנרל ג’יימס מאטיס. בניגוד לסיבת הצינון בארץ, שנועדה לדחות מתחרים על ההנהגה, בארצות הברית הסיבה העיקרית היא הצורך לשמור על עליונות הדרג האזרחי על הדרג הצבאי.

אוסטין פרש מהצבא ב־2016, ולכן הוא זקוק לפטור מתקופת הצינון. מבקריו מתייחסים לסוגיית הפטור ולהתאמתו לתפקיד בעידן שלאחר הריסות טראמפ. מאמרי דעה שפורסמו ב”ניו יורק טיימס” וב”וושינגטון פוסט” מודים שאכן מצב הפנטגון והצבא הוא בכי רע, אבל לא מצדיק מינוי איש צבא שהשתחרר לא מזמן, ושצריך לשמור על עליונות הדרג האזרחי. גייטס ויו”ר המטות המשולבים לשעבר, הגנרל קולין פאוול, בירכו על המינוי. מאידך, שר ההגנה של אובמה, אשטון קרטר, וקצינים בכירים שעבדו עם אוסטין טוענים שהוא גם לא מתאים.

אוסטין כיהן כמפקד כוחות ארצות הברית בעיראק, ולחובתו מונים הערכות והחלטות שגויות לגבי המצב הצבאי בעיראק, כיבושי ארגון דאע"ש והלחימה בו. דיווחיו לקונגרס היו שטחיים, והוא התחמק מכל מגע עם התקשורת. לפניו אתגרים קשים של התמודדות עם תקציבים מקוצצים, התעצמות של סין ורוסיה, הגרעין של איראן וקוריאה הצפונית ושיקום יחסים עם נאט"ו. ייתכן שהמינוי שלו ייתקל בהתנגדות הרפובליקנים בסנאט. חבל שביידן לא מינה לשרת ההגנה את מישל פלורנוי הוותיקה, שכיהנה כסגנית שר ההגנה, נחשבה למועמדת מובילה, והייתה יכולה להיות האישה הראשונה בתפקיד.

חבל גם שאין בישראל דיון רציני על התאמת רמטכ"לים ואלופים לשעבר לתפקידי ראש הממשלה ושרים. ניסיון השנתיים האחרונות עם רמטכ"לים לשעבר, הוכיח שצינון מטעמים אתיים הוא הכרחי, אבל אינו מספיק, וקפיצה גבוהה מדי לפוליטיקה סופה התרסקות, בייחוד בעידן שבו ראש הממשלה מנפץ כל סממן ומרכיב של ממלכתיות והגינות. בעניין זה רצוי ללמוד מהניסיון האמריקאי.

הכותב הוא מרצה ומומחה לארצות הברית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן

מהגנה להתקפה: המינויים בפוליטיקה האמריקאית יכולים ללמד אותנו דבר מה

ניסיון השנתיים האחרונות עם רמטכ"לים לשעבר, הוכיח שקפיצה גבוהה מדי לפוליטיקה סופה התרסקות. בעניין זה רצוי ללמוד מהניסיון האמריקאי