הדיווחים על רצונו של נשיא טורקיה ארדואן לשפר את יחסיו עם ישראל לא מפתיעים: בקשתו עולה בקנה אחד עם העובדה שכאשר ארדואן בקשיים, הוא פונה לישראל. הוא יודע את מידת השפעתה של ישראל במסדרונות בוושינגטון. גם מצבה הגיאו־אסטרטגי של ישראל הוא לאין ערוך טוב יותר מזה של טורקיה תחת שלטונו.
נשיא ארצות הברית הנבחר, ג’ו ביידן, לא הסתיר את משאלת לבו לראות את ארדואן מוחלף על ידי נשיא אחר. נשיא צרפת מקרון נמצא בסכסוך עמוק איתו. נשיא מצרים א־סיסי רואה בארדואן סכנה גדולה יותר מזו של איראן. יוון וקפריסין היו על ספה של מלחמה איתו. בנוסף, ארדואן רודף את הכורדים ומסכסך בין הכוחות בלוב. וזו רק רשימה חלקית. לכן אין סיבה כבדת משקל שבעטיה ישראל תאבד את קשריה הטובים עם המוזכרים לעיל, כדי לחלץ את ארדואן מצרותיו.
לפני 15 שנה יצא לי לפגוש את ארדואן כאשר התלוויתי לשר החוץ שלנו דאז, סילבן שלום. הפגישה התקיימה במתחם הסטרילי בפורום הכלכלי השנתי בדאבוס שבשווייץ. היינו רק שלושתנו. בסוף השיחה הופתענו שר החוץ ואנוכי מעומק שנאתו של ארדואן כלפינו. בכל 15 השנים מאז, ארדואן לא שינה את גישתו אלינו, אלא החריף אותה. הוא חבר לאויבינו חמאס והאחים המוסלמים, ולא היסס להשוות אותנו לנאצים.
לפעמים אומה צריכה לעמוד על האינטרס הגלובלי העליון שלה ולא רק על אינטרסים צרים, כי האינטרס העליון הוא נשמת אפה של המדינה. אם נשיא טורקיה רוצה באמת ובתמים להחזיר את היחסים בינינו למצב תקין, הוא מוזמן לעשות זאת ללא כל התניה.
הנשיא ארדואן בחר בשגריר חדש לישראל. על פי הדיווחים, השגריר, אופוק אולוטאש, למד באוניברסיטה העברית בירושלים ודובר עברית, אבל דעותיו כלפינו זהות בחריפותן לאלה של ארדואן. הכללים הדיפלומטיים הנהוגים דורשים ממדינה מארחת לתת את הסכמתה לשגריר המוצע. על פי אותם הכללים, המדינה המארחת יכולה גם לסרב לתת את הסכמתה.
בעבר הלא רחוק ישראל ביקשה את הסכמת מצרים למינויו של קצין צה”ל לשגריר במצרים. המצרים דחו את הבקשה בנימוס ובשקט. ברזיל לא נתנה את הסכמתה לשגריר שהצענו, והוא נאלץ לשרת ביעד אחר. לכן על ישראל לדחות בנימוס את ההצעה לשגריר הטורקי שעליו מדובר כאשר טורקיה תבקש זאת רשמית. טורקיה וישראל זקוקות לשגרירים מקצועיים שיפעלו לשיפור היחסים ביניהן, ולא להצבת שופר בישראל שידקלם את מנטרת אדונו.
שני פתגמים מתאימים לסיטואציה הנוכחית: הפתגם בערבית המספר כיצד הכניסו את זנב הכלב לתבנית במשך 40 שנה כדי ליישר אותו, אך הוא נשאר עקום; והפתגם בערבית שאומר שמי שנכווה ברותחין (מארדואן), נזהר (ממנו) בצוננין.