חוק יסוד: הנשיא, קובע ש"בראש המדינה עומד הנשיא". כראש המדינה יש לנשיא תפקיד מכריע בימי משבר לאומיים. כיום אנו נמצאים במשבר לאומי, מהחמורים בתולדות המדינה. הסכסוך הלאומי בינינו לבין שכנינו זלג לתוככי מדינת ישראל, והפך למרבה אסוננו לסכסוך בין־דתי. לסכסוכים בין־דתיים יש אופי משלהם והם מתדלקים את עצמם ללא גבול וללא הרף, עד הפיצוץ הבלתי נמנע.

חלילה שישראל תהפוך ליוגוסלביה, שבה הסכסוך גבה מחיר דמים נורא, לא פחות מהעימות בין קתולים לפרוטסטנטים בצפון אירלנד. ויכוח בין־דתי כמעט שאינו יכול להסתיים בפשרה, הואיל וכל צד אינו מוכן לוותר על אמונתו. דת בנויה על אמונה עיוורת, ללא פשרות.

כבר בשנת 2008 התעוררו מהומות קשות בין יהודים לערבים לאחר אירוע דריסה של יהודי ליד בית כנסת בעיר עכו ביום הכיפורים. הנשיא דאז שמעון פרס, שעבדתי לצדו, הבין מיד בחוכמתו כי עליו לעשות מאמץ ולהשתמש במעמדו. הוא יצא לעכו כשלצדו משלחת פיוס שארגנו, שכללה את הרבנים הראשיים הרב יונה מצגר והרב שלמה עמאר, האימאם של עכו ואת ידידי ח"כ עבאס זכור העכואי.

בשורת פגישות בעיר הצלחנו להביא לירידת המתח ולהרגעת הרוחות. מהלך שהחזיק מעמד עד הימים האחרונים. מהלך דומה בוצע אחרי שריפת המסגד בטובא־זנגריה, לשם הגיע הנשיא מלווה ברב עמאר, במנהיג העדה הדרוזית מוואפק טריף ובמנהיגי דת מוסלמים. גם כאן כבתה השריפה הבין־דתית שאיימה לכלות את החברה הישראלית.

בעיצומם של ימים קשים אלו, אני פונה לנשיא המדינה ראובן ריבלין ומשיא לו עצה: מר ריבלין, זמן אליך את רבני הציונות הדתית, שהפעם ההתלהמות היהודית היא מצד חסידיהם, ויחד עם האימאמים של עכו, לוד, יפו ורמלה נסחו מסר של פיוס בעברית ובערבית. אחר כך צאו ביחד לשטח ועצרו את הבעירה המסכנת את עצם קיומה של המדינה.

שתיקתם הרועמת של מנהיגי הדת המוסלמים, כמו גם של הרבנים קשה לי. מורה דרך ומנהיג רוחני אמור להוביל ולא להיגרר. גם אם האימאמים פוחדים מתגובת צאן מרעיתם, עליהם להפגין אומץ לב ציבורי כיאה למעמדם. ברור שדבריי אלו מכוונים גם לרבנים.

ומילה אחרונה לרב חיים דרוקמן המכונה "בכיר רבני הציונות הדתית": קבע משכנך בכניסה לבת ים. כמורה רוחני שם מקומך ושם תפקידך: לעצור את הבושה וההתלהמות.