בימים האחרונים צוטט בכלי התקשורת גורם מדיני בכיר שאמר כי "ישראל לא תוכל להתעלם מהתקיפה החמורה שביצעה איראן נגד הספינה 'מרסר סטריט' וכי ישראל צפויה להגיב על כך".
כולנו יודעים שמדובר בתקיפת ספינה ליד חופי עומאן, אך בעוד שארצות הברית וגם בריטניה בודקות וחוקרות את פרטי התקיפה, ישראל כבר פורצת תקשורתית אל קו החזית ורואה בתקיפה הברוטלית של הספינה "מרסר סטריט" - התקפה על ספינה ישראלית.
קשה להבין מדוע אנו כל כך ששים אלי קרב. מדובר בספינה בבעלות יפנית, ומתפעלת את הספינה הזאת חברה בריטית, שאומנם בעליה הוא ישראלי, אבל זה עדיין לא הופך אותה לספינה ישראלית. ההרוגים במתקפה הם הקפטן ממוצא רומני ואיש ביטחון בעל אזרחות בריטית. מדוע אם כן צריכה ישראל לראות במתקפה, ולפני כולם, תקיפה של ספינה ישראלית ולהכות גלים בכל אמצעי התקשורת בעולם?
יש לנו אינטרס ברור לא לנהל לבדנו את המאבק מול איראן בכל הקשור לביטחון השיט הימי. ויש לנו גם אינטרס חשוב מאוד שמדינות נוספות יבינו שמה שמצוי כאן תחת איום - הוא ביטחון הספנות הימית בכללה ולאו דווקא ביטחון אוניות ישראליות.
ייתכן מאוד שאיראן רצתה לפגוע באונייה ישראלית, אך אין זה משנה את העובדות. כשאנו יוצאים תקשורתית בעולם כולו ומצהירים שזו פגיעה באונייה ישראלית אנו מחמיצים הזדמנות יקרה. אנחנו משחררים את יפן ובריטניה מלשאת באחריות לתגובה על הפגיעה, בעוד שמה שאנו צריכים לשאוף לו הוא בדיוק ההפך. שיפן ובריטניה, מדינות שאינן חלשות מישראל, יהיו מודעות לאחריותן להגיב על פגיעה בשיט הימי בסביבות עומאן ובמפרץ הפרסי בכלל.
האיום הוא לא על ישראל לבדה. האיום הוא על הספנות הימית בכללה. על אבטחת קווי שיט בטוחים לספנות העולמית של כל מדינות העולם המגיעות למפרץ הפרסי ולמדינות השוכנות על חופיו. יצירת סיטואציה תקשורתית - שישראל היא זו שצריכה להגיב ובחריפות כאילו היא היחידה הנפגעת, תגרום לכך שמדינות הנפגעות מתקיפה זו יראו עצמן משוחררות מלהגיב.
אנו גורמים לכך שהעולם כולו יראה במתקפה זו מתקפה על מדינת ישראל. אז אולי כדאי שנפנים שמתקפה על מדינת ישראל לא כל כך מפריעה לכל מדינות העולם, ואין אנו צריכים לקחת לעצמנו קרדיט שלילי מעבר למה שהעובדות מצדיקות. את ההתלהמות התקשורתית כדאי לרסן קצת משום שהמטרה המרכזית היום חייבת להיות יצירת מוטיבציה אצל המדינות שנפגעו ישירות מהמתקפה על האונייה "מרסר סטריט" - להעמיד את איראן במקומה.
אנו לא זקוקים להחרפת העימות עם איראן מעבר למה שהמציאות מחייבת, ובוודאי שלא לשאת על שכמנו את האחריות הכלל־עולמית לפגיעה בשיט הימי.