מגיפת הקורונה טופחת שוב ושוב על פנינו ומציבה בפני מדינת ישראל ומנהיגיה אתגרים רפואיים, חברתיים וכלכליים שלא ידענו כמותם בעבר. אתגרים אלה מחייבים חשיבה אחרת וחישוב מסלול מחדש בהתנהלותנו. רק לפני כחודשיים נראה היה שהסערה מאחורינו, וחגיגות הניצחון על הווירוס הקטלני והמתעתע הקדימו את זמנן.
כעת אנו עדים למגמה של עלייה בתחלואה, בהידבקות של לא מחוסנים וגם מחוסנים, ושל מחלה קשה הנגרמת בידי וירוס דלתא, הגם שהסימפטומים שלה שונים מאלה של וירוס אלפא המקורי. כצופים פני עתיד, ברור כי העומס על מערכת האשפוז בישראל בשנים הבאות יהיה רב מאוד, ויש לארגנה מחדש בעידן של חיים עם קורונה.
המדיניות שננקטה מתחילת ההתפרצות הנוכחית - שיש שקוראים לה גל רביעי, ויש שמכנים אותה התפרצות של מחלה חדשה - הייתה לבצע פעילות שמצד אחד לא תפגע במשק ובכלכלת המדינה, ומצד שני תביא לאיזונים בין צורכי מערכת הבריאות לבין צורכי המשק. ככל שינקוף הזמן, ועם התפשטות המגיפה, יש צורך לבצע פעולות יותר חריפות, שינסו לבלום את הווירוס, בשילוב החמרה גוברת והולכת של ההגבלות, לצד פגיעה כלכלית מינימלית.
הקריאה להתחסן היא נכונה ויש להגבירה, אבל גם לאכוף כללי זהירות בסיסיים של החלת התו הירוק, עטיית מסיכה, שמירת מרחק ומניעת התקהלויות, בעיקר במקומות סגורים.
הדרך להצלחה היא אחריות אישית וערבות הדדית של כולנו, וללא פעולות אלה, נסבול מהתגברות דרמטית של המחלה, מעומס בלתי נסבל על צוותי הרפואה השחוקים ממילא, וגם חלילה נגיע לסגר, שהוא אינו אסטרטגיה ואינו גזירת גורל וכמוהו כהודאה בכישלון של המדיניות והחברה.
ונניח שנצליח בהגבלות חמורות אלה, עם פגיעה כלכלית, חברתית ונפשית גוברת - והתחלואה תרד. או אז נהיה במצב דומה כל מספר חודשים, במשך שנים רבות, וכל פעם יעמוד איום הסגר מול עינינו.
הנחת היסוד העיקרית שצריכה להיות בבסיס קבלת ההחלטות היום היא שהווירוס יהיה בקרבנו עוד מספר שנים, והוא ישנה צורה מהווריאנט המקורי אלפא ומהווריאנטים ההודי והבריטי - וכנראה שזה עניין של זמן עד שנחווה וריאנט אחר. אנו חיים בעולם שרובו לא מחוסן, המעברים בין מדינות לא ייפסקו, ונצטרך לחיות עם הנגיף ולא לצדו במשך זמן רב.
דרוש שינוי יסודי
יש לנו מערכת בריאות חזקה שהוכיחה את עצמה גם בעתות שלום ומלחמה וגם בעמידותה האיתנה במלחמה בקורונה. אבל יש גבול לחוזקה ולאיתנותה לאורך זמן ללא תגבורה. צוותי הרפואה והסיעוד שחוקים, ולכן חייבים לשנות מהיסוד את כללי ההתנהלות במצב הנוכחי.
מערכת הבריאות בישראל הורעבה במשך שנים, תשתיות לא הורחבו והתפתחו, לא הוקמו בתי חולים חדשים (למעט בית החולים הציבורי אסותא אשדוד, שמוכיח את נחיצותו הרבה במגיפת הקורונה, כמו בימי שגרה).
במצב של אי־ספיקה מתמדת, שתמיד באה לידי ביטוי חריף במצבי קיצון כמו במגיפת השפעת בחורף, ובתוספת חולי הקורונה, תתקשה המערכת לטפל באופן אופטימלי בחולים לאורך זמן.
המחיר יהיה פגיעה באיכות הטיפול, נזקים ארוכי טווח ותמותה מיותרת. בנוסף, נגרם נזק רב לחולים הבאים לפעילות רפואית מוזמנת, ולחולים במצב רפואי דחוף שלא מקורונה. כך שמצב בריאותם של עשרות אלפי חולים הולך ומורע עם הזמן בשל דחיית הטיפולים.
לכן יש להתחיל כבר היום בתכנון אסטרטגי רב־שנתי של חיזוק המערכת. בהוספה לאלתר של תשתיות מבניות בבתי החולים על בסיס המתקנים הקיימים ובנייה עתידית חדשה, ובהוספה מיידית של תקנים קבועים לאלפי רופאים ואחיות ובעלי מקצועות חדשים.
חייבים לחזק את המחלקות הפנימיות והמחלקות לטיפול נמרץ שנמצאות בחוד החנית בטיפול בחולים, וליישם את המלצות ועדת פרופ' רן טור כספא ולהציב בכל מחלקה פנימית לפחות 16 תקני רופאים במקום 10 עד 13 תקנים הקיימים היום, ותוספת של אחיות בהתאם. הגדלת התקציב לבתי החולים מחייבת גם הקצאת משאבים לקופות החולים שיממנו את הרחבת הפעילות הזו.
חלק מהפתרונות לטווח הקצר של מערכת הבריאות והאשפוז בישראל הוא בנייה של מערך אשפוז ביתי לצורך טיפול בחולים הסובלים ממחלות בינוניות וקלות, עם רפואה יותר יעילה ויותר נכונה אנושית.
קופות החולים יכולות כבר היום לטפל בכ־1,000 חולים בבתיהם בו־זמנית, וזהו פתרון נכון גם לימי שגרה. כמובן שגם שינוי פרדיגמטי זה של האשפוז הקלאסי בבתי חולים והעברתו לקהילה מחייב תקציב הולם.
במקום להביא להתנהלות לאומית של אקורדיון, סגר ועוד סגר וחוזר חלילה, עם פגיעה כלכלית קשה ופגיעה חברתית ונפשית לילדים ומבוגרים, היערכות חדשה של מערכת הבריאות ותגבורה עם יתירות בהפעלתה היומיומית בימי שגרה, יביאו לפעילות קבועה וראויה עם התגברות התחלואה ולפגיעה מינימלית במשק ובכלכלה.
עלות ההשקעה בתשתיות המבניות של מערכת הבריאות תהיה קטנה לאין ערוך מהפגיעה הכלכלית לאורך זמן, ובמונחים של עלות־תועלת היא עדיפה משמעותית.
התוכנית החדשה של ראש הממשלה נפתלי בנט היא נכונה ובאה לתקן עיוותים של שנים בתכנון מערכת האשפוז בישראל ובניסיונות לבלום את התפתחותה - ויש לקוות שהמשאבים יינתנו באופן קבוע ולא זמני.
האתגר העומד בפני מנהלי בתי החולים ליישום התוכנית בטווח הקצר של חודש־חודשיים הוא מורכב מאוד, ויש לקוות שחלקים נכבדים ממנה יקוימו. השמת מבנים ומחלקות לקורונה וגיוס כוח אדם בזמן קצר והכשרתו אינם פשוטים כלל ועיקר.
כל זה בוודאי לא מייתר את הצורך במדיניות תקיפה של מניעת המחלה, הסברה מקיפה על תופעות הלוואי ארוכות הטווח של המגיפה ופעילות להאצת החיסונים.
הכותב הוא יו"ר אסותא ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות
[email protected]